>
בו!

בו!

יצא לי להתייחס מעל דפי האתר הזה לשלל החתולים שאיכשהו נכנסו לנו לחיים? מן הסתם, ברור, כן.

אבל תנו לי רק לעשות סיכום ביניים, אני חייבת להתלונן איכשהו, למישהו!

הכל התחיל כשפנצ'י מתה. היא הייתה החתולה שלי שבע עשרה שנה ולקתה בכל ליקוי חתולי אפשרי: יללנית, פוזלת, משירה שערות ארוכות ומנג'סת בטירוף. אבל אולי לא צריך להאשים רק אותה: במרוצת חייה גררתי אותה בין פרות וכבשים במצפה בגליל, דרך דביבונים וסנאים בפאתי דטרויט אל הומלסים מחוקים בסמטאות הארלם. האם אפשר להאשים חתולה תמימה שפיתחה בעקבות נדודים שכאלה קשיי התנהגות שונים? בסך-הכל, בינינו, גם לי המעברים גרמו לפתח הפרעות דומות.

שבוע אחרי שהווטרינרית הרדימה אותה עקב כשל כליות מלא ידענו שאנחנו פשוט חייבים חתלתול חדש. זה היה כזה: אוי, איזה כייף שנפטרנו מהריחות של ארגז החול ומכל היללות שלה! אבל… איך נחיה עכשיו?!

את מנגו אספנו ממקלט לחיות בברוקלין. נסענו שעתיים לכל כיוון כי הכנסתי לי לראש שאנחנו פשוט מוכרחים חתול שחור כמו שהיה לי פעם ובתמונה מהמקלט היה חתלתול שחור בדיוק כמו שרציתי. איך שהגענו למתקן המדכא האיש עם המפתחות אמר שהחתלתול לא מתאים לילדים (ואכן, הוא רק ישב בפינת הכלוב וירק עלינו לחישות שנאה). עוד אנחנו מתלבטים ומנגו המתוק, המקסים- הוציא רגל קטנה מהכלוב ותפס את הבן הגדול- פשוטו כמשמעו- בשערות. תוך שנייה אחת האיש הוציא אותו מהכלוב ושם אותו על הידיים של הילד, והדיל היה חתום וגמור. אפילו לא הספקנו לנשום!

כך שאפשר לומר שמנגו בחר אותנו. וזו הייתה בחירה מושלמת: יפה, אצילי, מכובד. אם הוא רוצה לאכול הוא ניגש אליך ונוגח בך נמרצות. בכל ימי חייו הוא יילל אולי שלוש פעמים, ואפילו את זה הוא עשה בנחת ובכובד ראש. כל משפחה נורמאלית הייתה מבינה את הרמז: אתם גרועים בלבחור חתולים, תגידו תודה ותנוחו.

1134-my-cat-החתול שלי

אחרי שנה בישראל מצאנו את מילקי- גור עזוב עם חבל טבור מחובר לבטן. בעלי התחנן בטלפון: בבקשה, בבקשה אל תעשו את הטעות הזו… הבן הקטן היה בטוח שהוא עכבר (האמת, עד היום אני לא משוכנעת שהוא טעה). אבל יש לנו נפש רחומה ואחרי שראינו חבורת בחורים נמרצת סטייל גולני שלי מנסה לדחוף לו חלב מארומה, הבנו שהוא לא ישרוד אפילו עוד שעה בשוק מחנה יהודה. וכך נפתח פרק מילקי בחיינו.

מילקי לימד אותי בדרך הקשה ששכר מצווה הוא… עונש. הוא קופץ על כל משטח. הוא אוכל כל דבר שלא סגור בתוך קופסא (כן, גם עגבניות ובצלים). הוא ישן אך ורק על הכביסה הנקייה, ויש לו שערות ארוכות בשני צבעים, כדי שהן יבלטו היטב על בגדים מכל צבע וסוג. מדי פעם הוא מפתח קרחות מכוערות והוא תמיד מוכן להביא הביתה שלל פרעושים, ציפורים מתות וג'יפה שנדבקת לו בפרווה. הוא מתקיף את בעלת הבית כשהיא הולכת ברחוב. הוא משגע את הכלבה של השכנים. הוא פשוט מופרע!

1133-my-cat-החתול שלי

אחרי שראינו איך נפלנו עשינו שיחה משפחתית ונשבענו שלעולם לא עוד. ברור שאין לנו שום כשרון ויכולת לבחור ולגדל חתולים שפויים. שני חתולים זכרים מובילים אותנו עמוק לתוך עולמה של המשוגעת עם החתולים שתמיד חששתי להיות. כל עניין החתולים פשוט לא עובד טוב בשבילנו.

אז אמרנו. כשהשכנים עזבו הם השאירו אחריהם חתולה מצורעת (באמת!) ונטולת אוזניים (בחיי) שדומה בדיוק לצבוע. קוראים לה קוטג'. פשוט לא היינו מסוגלים לתת לה לגווע מרעב ממש על סף דלתנו… אחרי שהתחלנו להאכיל אותה איזו חתולה שחורה (מכוערת ומעצבנת, ברור!) קלטה שיש לנו נפש רכה והתחילה לבוא ולאכול איתה ביחד.

אז עכשיו כשאני הולכת ברחוב מלווה אותי להקה של ארבעה חתולים זקופי זנב. אני מדברת אליהם במרירות ונוזפת בהם שיעזבו אותי. הבגדים שלי מלאים פרווה ופינות הבית מריחות כמו… לא משנה. בכל מקום בבית מתגלגלים עיגולים של אוכל חתולים. אין לי כבר שום נחת מכל העסק הזה. מדי פעם אני מסתכלת על העיניים של מנגו והן אומרות לי בצורה ברורה מאד: הגזמתם. לגמרי.

ביום חמישי האחרון הבן הגדול חזר הביתה עם חתלתולה קטנטנה, יללנית ומכוערת. הוא טוען שהיא נדבקה אליו ועקבה אחריו. נגיד. אחרי שאסרתי עליו בשום אופן להכניס אותה הילדים עברו לגור במדרגות. וכשהם חזרו הביתה נרגשים והודיעו לי שקוראים לה בו הבנתי ש…

שוב אכלתי אותה.

2155-boo-בו

אחרי ששקעתי בדיכאון קל סביב השאלה איך קרה שאנחנו כאלה חסרי אופי בעלי כינס את המשפחה לשיחה צפופה. תקשיבו, הוא אמר. אני יודע שזה לא שפוי, ואני אומר לכם שאתם חסרי אחריות. אבל אתם יודעים מה? הצלנו עוד חתול. אז בואו נהנה קצת מכל העסק, לא?

אז אם אתם עוברים בירושלים ורואים גברת מכובדת הולכת ברחוב ומדברת עם חבורה של חמישה (!) חתולים… אל תשפטו אותה לחומרה. זו לא המשוגעת עם החתולים.

זה החתולים שבחרו להם משוגעת.

LOGO COLOR JPG 100px

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.