>
למה לשתף ילדים במטלות הבית?

למה לשתף ילדים במטלות הבית?

השבוע אנחנו דורשות סוף לעבדות!

בהמשך נרגש לפוסט על מעמד העבדים אספתי שפע רעיונות מעולים למשימות שמתאימות לילדים בכל הגילאים.

אבל נתחיל בהתחלה: האם ילדים חייבים להשתתף במטלות הבית?

ברמה האישית אני תמיד נזכרת בסיפור ששמעתי על ילדים עשירים בחיפה. המורה הטילה עליהם להישאר אחרי הלימודים כדי לנקות שולחנות שהם קשקשו עליהם. אז כולם, ללא תיאום מוקדם וכמובן מאליו- התקשרו הביתה לזמן את העוזרת. הם פשוט לא הבינו למה המורה מתעצבנת: רצית שאני אנקה, אז אני דואג לניקיון! מה הבעיה?

מי רוצה לגדל אייל גולן זערורי שמשתמש בקסם אישי כדי לדחות מעליו כל סוג של התנהגות ערכית? זה מתחיל בכך שאנחנו לא מצפים לכלום מהילדים שלנו, ועושים את הכל בשבילם. בעצם אנחנו אומרים להם שהכל מגיע להם וחמור מכך: שהם לא מסוגלים לשום דבר.

באופן כללי, אולי הגיע הזמן שהילדים יגלו שהכביסה לא מתקפלת מעצמה, האוכל לא מתבשל לו לבדו וגם הרצפה לא מתנקה מתוך תחושת אהבה כלפי הדורכים עליה. כל עזרה עוזרת, וככל שהילדים גדלים הם יכולים להעניק עזרה משמעותית יותר. גם ההכרה  שלהם בכך שזה קשה לתחזק את הבית, ולא כייף לנהל את המטלות האלה- משמעותית וחשובה.

כאשר מערבים את הילדים במטלות הבית הם מפתחים רגש אחריות ושותפות, והגרעין הזה יאפשר להם לפתח בהמשך החיים חיי משפחה וקהילה טובים יותר. מכיוון שדורשים מהם להספיק משהו מעבר לבילויים ונמנומים- הם לומדים לתעדף מטלות ולנהל את הזמן. ילדים שדורשים מהם יותר יפתחו הערכה עצמית גבוהה יותר, יהיו אחראים יותר ויתמודדו טוב יותר עם תסכולים ודחיית סיפוקים.

המטלות יאפשרו לילדיכם להעניק לכם משהו בחזרה. זה מייצר קשר וחיבור לחיי המשפחה, והעובדה שמצפים מהם לעזרה מפתחת תחושת נפרדות ואחריות. אחרי שהם הצליחו במטלה הם מבינים שהם מסוגלים. כשאבא גורב את הגרביים שהילדונת קיפלה ואומר תודה… היא לומדת שיש לה מה לתרום ואיך לעזור.

כשהילד עוזב לצבא (דמיינו אנחה אימהית עמוקה), הוא יידרש למטלות ויצטרך להסתדר עם שותפים לחדר. האם באמת אנחנו רוצים שדווקא הילד שלנו ייפול בסוציומטרי? המיומנויות שנרכשות במטלות ביתיות חשובות להמשך החיים. זה נשמע לי מצחיק עכשיו, אבל ממש התפדחתי לגלות לחברות בצבא שאף פעם לא עשיתי ספונג'ה ואין לי מושג מה עושים עם הסמרטוט הזה.

ובואו נחזור שנייה למעמד העבדים: בתור אחות לשלושה נסיכים פרענקים, שתמיד מצפים שישרתו אותם בעודם מלטפים את הכרס… אני יכולה להגיד לכם שאין דרך טובה יותר לגדל ביצ'ית פמיניסטית מרירה. רוצים לגדל ילדה נחמדה ומלאת אהבה? תכריחו את האחים שלה להזיז את הטוסיק ואל תצפו שהיא תעשה את כל העבודה.

גם בהמשך הדרך- כאשר אמא מתפקדת כמו העבד של כולם יש מצב שזה יטיל צל מסוים על חיי הרגש ועל האושר האישי שלה. אבא שמשתתף, תומך ונחמד- זה ראשית חוכמה. וילדים שלומדים להתנהג כמו בני אדם- זה לא פחות חשוב!

דברו עם הילדים- בלי לחפור. הסבירו למה אתם חושבים שזה חשוב שהם ישתתפו במטלות הבית, אבל אל תתנצלו. תנו להם מקום לבטא תסכול- אתם יודעים שמתי שהוא הם יעלו עליכם ויקלטו שהמטלות האלה משעממות ומבאסות עד מוות. אל תתעקשו דווקא על המטלה שעושה להם פריחה בכל הגוף.

אני מוסיפה כמה מילות הסתייגות: למרות שאנחנו בפירוש לא עבדים- גם הילדים שלנו לא כאלה. בן עשרה לא אמור עדיין להעמיס על עצמו את כל מטלות הבית. ילדה קטנה לא יכולה לקרצף חלונות בקומה השישית. חייבים לבחור מטלות הולמות ליכולת הפיזית והרגשית. לזכור לשבח גם על מאמץ שלא בדיוק הצליח, ולעשות הכל באהבה ומתוך רצון לחנך. זה אולי קצת מתחשק, אבל צריך לשים לב לא לטחון את הילדים יותר מדי.

טוב, אחרי שקיבלנו את כל התמיכה המוסרית שיש לרשת להציע, נוכל לצלול לתוך הפוסטים. יהיו שלושה כאלה השבוע:

מטלות לפעוטות

מטלות לילדים גדולים

מערכת לחלוקת המטלות בבית

LOGO COLOR JPG 100px

מקורות:

http://life.familyeducation.com/parenting/jobs-and-chores/45314.html

http://preschoolers.about.com/od/familyrelationships/a/chorefeature.htm

http://centerforparentingeducation.org/library-of-articles/responsibility-and-chores/part-i-benefits-of-chores/

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.