>
נו, באמת… עוד חתול?!

נו, באמת… עוד חתול?!

בעיר ירושלים

ברחוב די נידח

יושבת לה גיברת מכובדת

ולה:

אוגרת אחת בשם שיר (ניקו נפטר, וזה הרגע לברך את זכרו ולספר שהוא היה אוגר מצטיין)

בערך 70 דגים

תוכית אחת ששמה ג'וי שמעסיקה את כל בני הבית 24/7

חתול בשם לואי – נסיך אצילי ונערץ

חתולה בשם בו – עין אחת מסובבת, חצי זקן לבן ועדיין אנחנו אוהבים אותה הכי בעולם

חתול בשם מילקי – שהוא דפוק בשכל

***

זה מספיק, נכון?! זה מספיק לכל הדעות!

זה יותר מדי!

אבל לפעמים אני פשוט מתנהגת בחוסר תבונה קיצוני. כך היה כשראיתי אמא חתולה ליד החצר של השכנים והצעתי לילדים שייתנו לה קצת אוכל. איזו טעות! איזה מחדל!

שלחתי שני ילדים מחייכים ועליזים, חזרו שני ילדים בוכים ודואגים. "אמא… אמא! יש שם רק גור קטן בלי אמא בכלל!"

ואבא: "אני לא רוצה לשמוע על זה! אל תדברו על זה בכלל! אמא שלו תחזור!!! אני לא מוכן לשמוע על זה!!!"

אחרי כמה שעות שבהן הילדים בוכים מלמעלה והחתלתול בוכה מלמטה (הערמומי הקטן הבין מיד לאן נעלמו הילדים הנחמדים)… התחלתי לעשות טלפונים לכל מי שאני מכירה. ונחשו מה?תנחשו מה? מצאתי לחתלתול בית ממש מעולה ונפלא אצל משפחה נחמדה ומקסימה. רק ש…

"אנחנו בחופשה אז ניקח אותו ביום שבת, בסדר?"

להכניס חתלתול לבית עם ילדים 'רק לכמה ימים' זו טעות גדולה מאד. כי אחרי כמה ימים לחתלתול כבר יש שם (מקס) ועשינו לו אמבטיה עם שמפו מיוחד, וקנינו לו פורמולה מאד יקרה, ולקחנו אותו לווטרינר שייתן לנו טיפול נגד תולעים.

מפה לשם הבן האמצעי שולח לי את הוואצאפ העצבני להלן (שימו לב איך אני עומדת מולו בגבורה ולא מתקפלת בכלל):

צלצלתי לאבא. "אתה זוכר שלילד יש בר-מצווה השבוע? ושהוא אף פעם לא מבקש כלום? (למעשה, נדיר מאד שהוא מדבר בכלל)…."

"כן, אני זוכר".

"אז הוא רוצה את מקס".

"לא!!!! אמרתי לך שזו טעות! אבל מצאנו לו בית!!!!"

אחרי שסגרתי את הפינה הזו התקשרתי לאנשים שונים כדי שינחמו אותי על כך שיש לי עכשיו ארבעה (4!!) חתולים, תוכית, דגים ואוגרת גם.

אחי הגדול אמר:

תקשיבי, את בכל מקרה כבר עמוק בעולם של המשוגעים, ואף אחד לא יטעה לחשוב שאת נורמלית. עוד חתול, זה מה שיעשה אותך משוגעת? את כבר משוגעת בכל מקרה, את יכולה להירגע.

ואחי הקטן אמר:

תקשיבי, לי יש דירה קטנטנה כל כך עם שני חתולים, אז לפי יחס של מטר מרובע פר חתול את יכולה לקחת עוד כמה וכמה חתולים.

ואמא שלי אמרה:

נו באמת! טוב, בסדר, בסדר… אני יודעת שאני אשמה בכל.

ואבא שלי אמר:

נפלא. פשוט תאמצו את כל חתולי הרחוב בירושלים.

ולחמותי אני פשוט לא מספרת. כשהיא תבוא לבקר ננסה לטעון שהחתול החדש הוא בעצם אחד החתולים הקודמים ונקווה שהיא לא תבחין שאחד מהם שוקל בערך 600 גרם בעוד שהשני שוקל 8 קילו מלאים ביום רזה.

למרבה הצער, החתול הצעיר משוכנע שהוא תוכי. אני לא יודעת למה…

בכל מקרה, זה החתול האחרון. באמת! אני נשבעת!

מצד שני… שמתן פעם לב איזו חיה חמודה זו צ'ינצ'ילה?

2 תגובות בפוסט זה
  1. יעל (יולי) מיכאלי
    on יונ 18th at 10:54 am

    מתוק מתוק 🙂
    תתחדשי!

    הגב
    • Internet Mom
      on יונ 26th at 2:26 pm

      🙂 האמת שאנחנו נורא נהנים ממנו

      הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.