כשעברנו לגור בהרלם היינו די מסכנים, בהתחלה.

חשבנו שדירה בשכר דירה מוגן, בבניין חדש, גדולה כפליים מהדירה ששכרנו 20 רחובות נמוך יותר – תפצה אותנו על כל צער ודאגה.

אבל אחרי שעברנו התגנבו לליבנו חששות מסוימים. זה בהחלט לא הועיל כשאחרי כמה לילות בדירה התדפקה על דלתנו שכנה שנמלטה מבעלה המכה. שלוות הנפש שלנו המשיכה להתערער כששוטרים זינקו מניידת נוסעת ועצרו באיומי אקדח גבר משוטט. בקולנוע שליד הבית הצופים שוחחו בלבביות עם הכוכבים המוקרנים על המסך, הזהירו אותם מסכנות ושלחו לעברם עקיצות שנונות. השכן הדראג קווין מהקומה למעלה כל הזמן עלה וירד במעלית במצב מסטולי עד מאד. זמן קצר אחרי האכלוס הופיעו ברחבי הבניין שלטים מאיימים שדרשו מכל הדיירים להפסיק להשתין במדרגות. וגם המטפלת של הילדים התעקשה שיש בדירה עכברושים.

כך חיינו עד שבוקר בהיר אחד התפרסמה בניו יורק טיימס כתבה על הרוגלך הכי טעים בניו יורק.

ואיפה מוכרים אותו? אה, בלב הרלם, שני רחובות מהבית שלנו!

ואיזו מין יידישע מאמע אופה אותו? לא יידישע ולא מאמע אלא גבר שווארצע מבוגר, נעים וחייכני.

 

View this post on Instagram

 

A post shared by Lee Lee's Rugelach (@leeleesrugelach) on

בשבת אביבית עלינו כמה בלוקים וקנינו שקית גדולה של רוגלך.

התלוצצנו קצת עם הזקנים חסרי השיניים שסעדו שם ממש כמו בסרטים של אדי מרפי, וטיילנו לפארק מורנינג סייד היפיפה כדי לעשות פיקניק של רוגלך.

תקשיבו, הרוגלך הזה היה טעים! לא כמו בארץ עם בצק שמרים, אלא עם בצק פריך. לא עם שוקולד אלא עם ריבה ואגוזים.

ישבנו ואכלנו את העוגיות האלה ופתאום הבנו משהו מאד עמוק ומשמעותי על אמריקה: ממש כמו שלגבר שחור העור והנחמד הזה מותר לאפות רוגלך בלב הארלם – גם למשפחה ישראלית אחת מבולבלת מותר לגור בדיור מסובסד עירוני בלב הרלם. הגיע הרגע להישען אחורה, להעלים עין מסוחרי הסמים ולאפשר לילדים לחקור את הצבים באגם.

מאותו יום התחלנו להכות שורשים בשכונה החדשה שלנו. רשמנו את הילד לחוג טאקוונדו אצל אלוף אולימפי מוסלמי ענק מעבר לרחוב, והרגשנו גאווה מקומית כשהסתובבנו איתו ברחובות עם מדי 'הרלם טאקוונדו' לבנים. התיידדנו עם השכנים והתוודענו אל הדראג קווין שבמעלית. גילינו שהוא גר עם אמא שלו ושהם סועדים באהבה אינסופית כלבה קשישה ונכה.

באתר ביסים מצאתי בשבוע שעבר מתכון לרוגלך בניחוח ניו יורקי. הקליקו לאתר שלה כדי ליהנות מהמתכון – ניסיתי אותו והכל קצת נשרף לי, אבל אני מתכננת לנסות שוב בקרוב.

וכשהמתכון יצליח לי אני בהחלט מתכוונת לשחזר במוח הקטן שלי את השיעור שלמדתי במאפייה של מר לי:

שמי שמרגיש זר, נשאר זר.

וגם: לא משנה צבע העור, המוצא, המולדת או הנטייה המינית – כל אחד אוהב רוגלך.

 2315-rugelach-רוגלעך

2316-rugelach-רוגלעך


כאמור, את המתכון תמצאו אצל הילה בבלוג ביסים

ובביקורכם הבא בהרלם, אל תשכחו לטעום את הרוגלעך של מר לי

"Rugelach by a brother"

שתפי את הפוסט

באותו נושא

דילוג לתוכן