אלמנה שחורה

חמש בבוקר, והילדה ליד המיטה, כולה בדמעות: “אמא, היה לי סיוט.”

אחרי הרבה חיבוקים וניחומים היא משחררת: “הייתי אצל חברה, והייתה אצלה בבית אלמנה שחורה! והיא עקצה אותי…”

“ו…?”

“זהו, היא עקצה אותי!”

שתינו כבר ערות לגמרי אז אני מספרת לה:

פעם, אצל אמא של סבתא, הייתה אלמנה שחורה במטבח. ואמא של סבתא שלך הייתה כל כך קשוחה! היא פשוט לקחה נעל והרגה אותה כאילו כלום.

פעם, הייתה לי בחדר עכבישה שחורה ענקית! ובת דודה שלי, שהיא נכדה של הסבתא הקשוחה, אמרה שאין מה להתרגש ושזו רק עכשובית (!) ושהיא לא מזיקה. והיא לכדה אותה בצנצנת ולקחה אותה לגינה!

פעם, פועלים הביאו לסבא בז שהם מצאו באתר בנייה. הוא היה גוזל, ואחרי כמה זמן התברר שהוא בז אדום מוגן מאד ואנשים מהחברה להגנת הטבע באו ולקחו אותו כדי לשחרר אותו בטבע. אבל עד שלקחו אותו היה לנו בז, אמיתי! הוא היה מפצח ראשים של תרנגולות עם המקור שלו!

פעם, לפני שנולדתי, דודה שלי הייתה פקידה של גנדי בצבא ולגנדי היה גור אריות. והמשפחה של סבא שמרה עליו לסוף שבוע שלם!

פעם, ראיתי עכברוש אמיתי וענק בחלון של סבתא! וסבתא, שהיא קשוחה לא פחות מאמא שלה, כעסה עלי מאד שצרחתי ועשיתי מהומה.

פעם, היה לנו ג’וק בבית ואחי הגדול וחבר שלו לבשו מגפיים ולקחו מקלות ענקיים ונאבקו בו במשך שעות על גבי שעות (הג’וק ניצח).

פעם, היה לנו ג’וק בבית ואבא שלך כל כך פחד ממנו שהוא נתקע בדלת והיו לו סימנים כחולים על כל הגב! אבל אבא אומר שמה שצריך לבדוק זה איך הג’וק נראה בסוף הקרב.

פעם, לפני מיליון שנים, הלכתי עם אחי הגדול לגן החיות התנ”כי הישן. כשהנמרה הייתה עוברת ליד הגדר היינו מכניסים את היד לכלוב ומלטפים אותה. השומר ראה שאנחנו לא מפחדים אז הוא הציע לנו להיכנס לכלוב! אני לא העזתי, אבל אחי הגדול נכנס. הוא אומר שהיא הייתה נמרה קטנה ומנוקדת, אבל אני זוכרת שהיא הייתה ענקית ועם פסים. הוא אומר שקראו לה אסתר, ואני זוכרת יפה. מה שבטוח, זה שאחרי הביקור הזה בגן החיות אמא שלי פיטרה את הבייביסיטר.

פעם, בצבא, חברה שלי הלכה לעשות פיפי בשירותים והיה שם נחש! ואחרי זה היא התאפקה במשך שנתיים.

פעם, חברה שלי הכניסה רגל לנעל ועקרב צהוב עקץ אותה! וכל הדרך לבית החולים אבא שלה – שהיה זואולוג חשוב וחכם מאד – הסביר לה על התכונות הנפלאות של העקרבים הצהובים.

פעם, במשפחה של סבא, היה תוכי. כשהיו באים אורחים המשפחה של סבא הייתה מעודדת אותם ללטף את התוכי החמוד. ואז התוכי היה נושך אותם! וכל המשפחה של סבא הייתה צוחקת כשהאורחים רצו בזעקות כשהתוכי תלוי להם על האצבע.

פעם, כשגרנו מול הסנטרל פארק בניו-יורק, ראיתי בכניסה לבית דביבון. אחים שלי הבטיחו לי שאני הוזה ותכננו בהרחבה טיפולים בנזעי חשמל, אבל אחר כך בדקתי בגוגל ובאמת יש דביבונים בסנטרל פארק! כמה חודשים אחרי זה ראינו משפחה שלמה של דביבונים מטפסת על עץ.

פעם, סבא וסבתא מצאו גוזל של בולבול והצילו אותו וגידלו אותו והוא היה עף אצלם על כל הבית. הווטרינרית אמרה שצריך לתלות בשבילו כלוב בחוץ כדי שילמד לעוף ולהסתדר בטבע. וזה מה שקרה – יום אחד הוא פשוט עף ולא חזר. בטח יש לו עכשיו משפחה ענקית של בולבולים.

בקיצור, כמו שאת רואה, יש הרבה חיות וחרקים בעולם. אבל המכנה המשותף לכולם זה שהם לא הורגים אף אחד.

ועכשיו תחזרי לישון.

תמונת כותרת: ויקיפדיה

גלילה לראש העמוד