לא נראה לי כבר

השבוע הייתי בקשר עם מישהי לגבי קידום של פוסט.

כלומר, היא הציעה לקדם פוסט שאכתוב במיוחד, וכשפניתי אליה לראות איך מתקדמים קיבלתי תשובה כל כך מקסימה ומדהימה שאני פשוט נאלצת לצרף צילום מסך… כדי שתאמינו:

444
כך נראית תגובה של נשמה טובה

 איזו מתוקה, הא?! נשמה.

כאילו.

לא נראה לה כבר.

כל כך לא נראה לה כבר עד שאפילו לבזבז נקודה בסוף משפט זו טרחה מיותרת, בואו לא נתעייף.

ואני ברוב תמימותי חשבתי שזה מרגיז כשלא עונים לך למיילים! לא ידעתי, לא שמעתי, שיש אנשים שכשהם לא עונים לך למייל ומתעלמים ממך – הם בעצם עושים לך טובה.

זה מזכיר את הבחור שזרק את קארי ברדשו עם פתקית פוסט-איט. בעצם, יש בזה משהו מעודד: אמנם אין לי נעליים של ג’ימי צ’ו, או חיים לוהטים עם רומנים מזדמנים – אבל לפחות אני זוכה לכך שיזרקו אותי במלל טלגרפי.

הנה הפתקית שהוא כתב לה, מצאו את ההבדלים.

2399-post-it-פתקית
ועוד נשמה טהורה

זה מזכיר גם את ההורים האלה שאוהבים להגיד: “טוב, התכוונתי לקחת אותך ללונה פארק, אבל עכשיו! לא נראה לי כבר”.

“למה, אמא, מה עשיתי?!!!”

“לא, זהו. תשכח מזה. לא נראה לי כבר”.

אבל יותר מהכל זה הזכיר לי את רות ריישל, מבקרת האוכל המיתולוגית של הניו יורק טיימס שהחזיקה בקצה העט את הכוח להרים או להפיל מסעדות בניו יורק. את ביקורת המסעדות הראשונה שלה היא חילקה לשתי ביקורות נפרדות על מסעדה אחת:

בביקורת הראשונה המסעדה קיבלה ציון מושלם – כאשר מבקרת המסעדות הזדהתה בשמה ובתוארה. איזה יחס, איזה אוכל, איזה פינוקים!

ובביקורת השנייה – המסעדה קיבלה את הציון הכי גרוע שאפשר – כשרות הערמומית התחפשה לאישה בודדה ומזדקנת. איזה התעלמות, איזה יחס מזלזל, איזה שיירים ישנים…

גם לבחורה ששלחה לי את המייל זה אולי יקרה – יום אחד היא תזלזל באדם הלא נכון ותגלה שהיא גרמה לעצמה נזק מקצועי רציני.

ואולי נאחל לה רק טוב, למרות שהיא כזו מגעילה?

לא יודעת.

בעצם…

לא נראה לי כבר

3712-ad

פורסם לראשונה בינואר 2014

גלילה לראש העמוד

DIY
משחקים
רעיונות לייף סטייל

הרשמי לניוזלטר

לעדכונים על כל מה שחדש ושווה באתר
וגם...
הנחה על הספר 'זמן משחק'