על ירקות ואהבת הארץ

כשחזרנו לארץ בעלי התעקש לעשות קניות בסופר.

ואני הייתי כזה…

מה! הסיבה העיקרית, אם לא הבלעדית, שבגללה שווה לגור בארץ זה הפירות והירקות! אנחנו גרים בירושלים! יש פה את השוק הכי שווה ואתה מביא לי עגבניות קמחיות ומלפפונים מימיים משדות הפרא של שופרסל דיל?!

והוא היה כזה:

אבל אני עסוק.

במשפחתנו הקטנה ברור וידוע שאני מקרה של כשל רכישתי מוחלט. העסק התבהר סופית כאשר בעלי חלה ואני הכרזתי בגאווה שהשבוע אטפל בקניות בעצמי. לקחתי את אחי, רשימה מסודרת (שבעלי שרבט מתוך דמדומי החום) ותקציב מוגדר. כבר בדרך לקניות החלטתי להגדיל ראש והלכנו לחנות חדשה ומרגשת על ברודווי. כשהגענו עיינו ברשימה בכובד ראש, עד שדעתנו הוסחה לחלוטין בגלל הפרי הזה:

2417-CC-dragonfruit
Source: http://he.wikipedia.org/wiki/

ושנינו היינו כזה:

וואו.

מאותו רגע שמנו את הרשימה בצד וקנינו לפי הרגש. כשהחשבון הצטבר לו בקופה התגנבה לליבנו הרגשה עמומה שאולי לא כל כך הצלחנו במשימה הברורה והמוגדרת שקיבלנו מבעלי (שהוא, לידיעתכן, מ”כ לשעבר שדי מתעצבן כשמתעלמים מפקודת המבצע).

כשחזרנו הביתה בעלי החלים פלאים למראה החשבון המופקע והקניות שלא כללו שום פריט נחוץ או חשוב או משמעותי. מאותו יום חל עלי איסור מוחלט להתקרב אל כרטיס האשראי בחנויות מזון, או בעצם, בחנויות בכלל.

אז לא היה לי קייס מוצלח לשכנע את בעלי שעדיף לקנות בשוק ולא בסופר. ניסיתי לאיים: אז אני אקנה בעצמי! והוא היה כזה:

ממש.

לאחר שנה שלמה של תחנונים, ביום שישי בהיר, עשיתי ים מניפולציות וגררתי אותו לקניות בשוק. אחר כך הכנתי לו באהבה סלט קטן חמוד והוא פשוט ישב והתעלף – מה זה הירקות האלה? כמה זה טעים! זה לא יכול להיות! (אל תשכחו שחיינו 9 שנים בארצות הברית, ארץ הירקות חסרי הטעם).

אז הסברתי לו בסבלנות:

תקשיב. בבית הזה אני החכמה, אבל כישורי הביצוע שלי מאד נמוכים. מאידך, אתה לוקה בעמימות תכנונית מסוימת – מגבלה גברית נפוצה – ועליך פשוט לציית לי בכל דבר ובכל עת.

בימינו אלה בעלי מתרוצץ בשוק עם עגלה ורוקם יחסים עמוקים עם כל בעלי הדוכנים תוך שהוא משכנע את עצמו שהם אוהבים אותו בזכות עיניו היפות.

בביקור שוק מזדמן נגמר לנו הכסף והכספומט היה רחוק.

אז בקשנו מהאיש של הפרחים שהשבוע ייתן לנו זר בחינם ונחזיר לו בשבוע הבא – פשוט… נגמר לנו הכסף. אפשר?

מיד איש הפרחים הכניס יד לכיס ושלף פקוטה ענקית של כסף מזומן:

קחו חמודים, כמה אתם צריכים? תחזירו לי כשתוכלו!

אחרי שהצלחנו לשכנע אותו שאין שום סיבה שהוא יהפוך לכספומט אנושי נסענו לנו הביתה והיינו לגמרי כזה:

רק בישראל.

הירקות הכי טעימים.

השמש הכי נעימה.

והמוכרים הכי נדיבים.

3712-ad


גלילה לראש העמוד

DIY
משחקים
רעיונות לייף סטייל

הרשמי לניוזלטר

לעדכונים על כל מה שחדש ושווה באתר
וגם...
הנחה על הספר 'זמן משחק'