רוגלך כמשל

כשעברנו לגור בהרלם היינו די מסכנים, בהתחלה.

חשבנו שדירה בשכר דירה מוגן, בבניין חדש, גדולה כפליים מהדירה ששכרנו 20 רחובות נמוך יותר – תפצה אותנו על כל צער ודאגה.

אבל אחרי שעברנו התחלנו לחשוש מעט שמא ירצחו אותנו נפש. זה ממש לא הועיל שאחרי כמה לילות בדירה התדפקה על דלתנו שכנה שנמלטה מבעלה המכה. שלוות הנפש שלנו המשיכה להתערער כששוטרים זינקו מניידת נוסעת ועצרו באיומי אקדח איזה איש שהלך ממש לידי ברחוב. בקולנוע שליד הבית הצופים שוחחו בלבביות עם הכוכבים המוקרנים על המסך, הזהירו אותם מסכנות ושלחו לעברם עקיצות שנונות. השכן הדראג קווין בקומה למעלה כל הזמן עלה וירד במעלית במצב מסטולי עד מאד. זמן קצר אחרי האיכלוס הופיעו ברחבי הבניין שלטים מאיימים שדרשו מכל הדיירים להפסיק להשתין במדרגות. וגם המטפלת של הילדים התעקשה שיש בדירה עכברושים ומדי בוקר הסבירה לנו בסבלנות איך עשינו טעות איומה.

כך שדי התרגלנו לחיות באימה ופחד, מתוך תחושה של זרות וניתוק. עד שבוקר בהיר אחד התפרסמה בניו יורק טיימס כתבה על הרוגלך הכי טעים בניו יורק. איפה מוכרים אותו? אה, בלב הרלם, שני רחובות מהבית שלנו! ואיזו מין יידישע מאמע אופה אותו? לא יידישע ולא מאמע אלא גבר שווארצע מבוגר, נעים וחייכני.

2313-rugelach-רוגלעך
Source: http://www.zagat.com/

אז הלכנו לשם וקנינו שקית גדולה של רוגלך. התלוצצנו קצת עם כל הזקנים חסרי השיניים שהסתובבו שם ממש כמו בסרטים של אדי מרפי וטיילנו לפארק מורנינג סייד היפיפה כדי לעשות פיקניק של רוגלך.

תקשיבו, הרוגלך הזה היה טעים! לא כמו בארץ עם בצק שמרים, אלא עם בצק פריך. לא עם שוקולד אלא עם ריבה ואגוזים. ישבנו ואכלנו את העוגיות האלה ופתאום הבנו משהו מאד עמוק ומשמעותי על אמריקה: ממש כמו שלגבר שחור העור והנחמד הזה מותר לאפות רוגלך בלב הארלם – גם למשפחה ישראלית אחת מבולבלת מותר לגור בדיור מסובסד עירוני בלב הארלם. הגיע הרגע להישען אחורה, להעלים עין מסוחרי הסמים ולאפשר לילדים לחקור את הצבים באגם.

מאותו יום התחלנו להכות שורשים בארלם. רשמנו את הילד לחוג טאקוונדו אצל אלוף אולימפי מוסלמי ענק מעבר לרחוב, והרגשנו גאווה מקומית כשהסתובבנו איתו ברחובות עם מדי ‘הרלם טאקוונדו’ לבנים. התיידדנו עם השכנים ויצרנו קשר מסוים (אם כי מהוסס) עם הדראג קווין שבמעלית. גילינו שהוא גר עם אמא שלו ושהם סועדים באהבה אינסופית כלבה קשישה ונכה.

באתר ביסים מצאתי בשבוע שעבר מתכון לרוגלך בניחוח ניו יורקי. הקליקו לאתר שלה כדי ליהנות מהמתכון- ניסיתי אותו והכל קצת נשרף לי, אבל אני מתכננת לנסות שוב בקרוב.

וכשהמתכון יצליח לי אני בהחלט מתכוונת לשחזר במוח הקטן שלי את השיעור שלמדתי במאפייה של מר לי:

שמי שמרגיש זר, נשאר זר.

וגם: לא משנה צבע העור, המוצא, המולדת או הנטייה המינית- כל אחד אוהב רוגלך.

 2315-rugelach-רוגלעך

2316-rugelach-רוגלעך

כאמור, את המתכון תמצאו אצל הילה בבלוג ביסים

ובביקורכם הבא בהרלם, אל תשכחו לטעום את הרוגלעך של מר לי

“Rugelach by a brother”

LOGO COLOR JPG 100px

גלילה לראש העמוד

DIY
משחקים
רעיונות לייף סטייל

הרשמי לניוזלטר

לעדכונים על כל מה שחדש ושווה באתר
וגם...
הנחה על הספר 'זמן משחק'