שלושה חתולים עברו דירה

שלושה חתולים עברו דירה

כשעברנו דירה לפני כמה חודשים הדאגה הכי גדולה שלי הייתה איך מעבירים שלושה חתולים? כי בעוונותינו אימצנו שלושה חתולי זבל- אחד ניו יורקר מברוקלין, אחד פושטי משוק מחנה יהודה ואחת מפונפנת מהרחובות היוקרתיים של המושבה הגרמנית בירושלים.

אז איך היה להעביר שלושה חתולים?

זוועה.

אל תנסו.

כצעד ראשון החתול הענק האמריקאי שלנו גילה גמישות מבעיתה, דחק את משמניו לחור קטן-קטן בתקרת הבוידם ונכלא בין התקרה לגג. במקום לקרצף את הבית העברתי שעות בתחנונים, פירוק חלק מהתקרה ורקיחת מאכלים מפתים שימשכו אותו החוצה. אחרי שעות על גבי שעות החתול יצא ולא היה גבול לתדהמתו ועלבונו כשגררתי אותו החוצה וסגרתי אותו בחדר האמבטיה.

2987-cat-חתול

טוב.

הרעיון המבריק שלי היה לתת לחתולים להסתובב לילה תמים בבית הריק, ואז כשיבואו המובילים לסגור אותם בחדרים שונים. בשלב הזה הם כבר יהיו נורא רגילים לבית החדש וישמחו לפגוש את הרהיטים שלנו. ההיגיון שמאחורי הרעיון היה שאם לא נעביר אותם לפני שהמובילים יגיעו לבית הישן הם פשוט יברחו ולא נמצא אותם שוב לעולם.

אז חשבתי שזה רעיון טוב! בבוקר שאחרי כליאתם בבית הריק הגענו נרגשים לדירה. הכנו שלטים יפים לדלתות החדרים שבהם נסגור את החתולים וכתבנו: זהירות, אין כניסה, יש פה חתול! הקטנים עיטרו את השלטים בדיוקנו של כל חתול וחתול ואפילו זכרנו לקחת דבק כדי להדביק את השלטים. ועכשיו דמיינו: בית גדול, נקי למדי אחרי שבועיים של קרצופים, מסויד יפה, ריק לחלוטין ו… רגע! ריק לחלוטין? איפה החתולים?!

אז זהו, שהם נעלמו. בבית ריק, עם כל הדלתות והחלונות נעולים על בריח, שלושה חתולים שמנים ומפוטמים נגוזו כלא היו. תוך כדי החיפושים הבן האמצעי המועד לפורענות הצליח להחליק, לדפוק את הראש במסגרת החלון ולייצר לעצמו בונק’לה בגודל כדור טניס.

אז עכשיו היינו בבית הריק, עם ילד פצוע שלמצחו אני לוחצת נואשות את האייפון שלי (הדבר היחיד שהיה לי), שלושה חתולים נעדרים, אמא בהתמוטטות, בן עשרה בהתקף עצבים שגרתי ובת 5 שלא מפסיקה לתמלל את המצב בקול גבוה וחודר להפליא. וכמובן, שעון שמתקתק לקראת הגעת המובילים עם שלל חפצינו והבלגן שהם יביאו עמם.

בעודי יושבת על הרצפה ומקוננת חרישית על מר גורלי עברה בי המחשבה המצערת שהייתי צריכה להקשיב לענבל המקסימה מהבלוג המעולה תופרת חלומות שהמליצה בפוסט ממש טוב: להתארגן על שלושה כלובים. לסגור אותם ביחד. לשוחח איתם ולהישאר איתם כדי שלא יילחצו. למה, למה אני תמיד ממציאה את הגלגל? למה חשבתי שהרעיון שלי יותר טוב?!

2986-cat-חתול

ותוך כדי הבכיות והקינות והלחיצות על הראש של הילד אני פתאום קולטת: מתחת לשיש יש חלל. ומכיוון שאין מקרר ואין מדיח אפשר להיכנס לחלל הזה. ברור שכבר הצצנו לשם אבל החתולים התחבאו מעבר לפינה! שלושתם היו שם: מנגו הענק תופס את מרבית השטח, ובו ומילקי המדוכדכים רובצים בייאוש הרחק מהישג כפותיו.

ושוב התחננו, ושוב רקחנו מאכלים מפתים. בו ומילקי גילו תבונה מסוימת ויצאו אחרי כעשר דקות של תחינה מרוכזת שהופנתה ישירות אליהם. כגמול חטפנו אותם באלימות ונעלנו אותם בחדרים עם הפתקים על הדלת. אבל מנגו?! לא… מנגו הסתכל עלינו במבט של: עליכם אי אפשר לסמוך ואין לי שום כוונה לצאת מפה אי פעם בחיים. אתם לא מחליטים עלי ואני לא יורק עליכם.

זה היה הרגע שבו הכנסנו לפעולה את המקלות של המטאטא והמגב. דחקנו ודחפנו את השמן הזה מכל הכיוונים, עד שהוא נשפך לו מבעד לפתח הקטנטן. בשלב האחרון גררתי אותו בכוח ותפסתי לעצמי את כל הצוואר. אתם חושבים שהוא אמר לי תודה? אולי בעולם החתולים לשרוט את בעלת הבית בעין נחשב לסימן אהבה.

ובכן, ישבנו מתנשמים ומתנשפים.

3 חתולים סגורים ב3 חדרים.

ילד אחד פצוע.

אמא אחת מעוקמת ומקומטת.

בן עשרה ובת 5 שלא נפלה רוחם.

ואני נדרתי נדר: לא עוד חתולים. לא עוד מעברים. לא עוד ילדים! לא עוד כלום, תכל’ס. מספיק ודי.

אז אם אתם צריכים לעבור דירה עם שלושה חתולים- תעשו לעצמכם טובה ותקראו את הפוסט של תופרת החלומות.

ושיהיה לכם מעבר נעים.


גלילה לראש העמוד