החלמה מניתוח קיסרי

עברת ניתוח קיסרי?

קבלי מבזק חדשות:

זה לא באשמתך

זה לא הופך אותך לאמא פחות טובה

עברת ניתוח קשה

ההנקה עלולה להשתבש וגם זה לא באשמתך

הקשר שלך עם התינוק לא ייפגע

אבל רגע.

בואי נדבר בכנות.

אחרי הניתוח הראשון (וגם השני) לא הייתי כל כך חכמה ונבונה. אם להיות ממש כנות – קצת האמנתי שניתוחים קיסריים זה ללוזריות שלא באמת מוכנות להתאמץ. ברור, לא הרחקתי לכת עד כדי להשלות את עצמי שאני אלד בלידה טבעית, בכל זאת אני בוכה שעה בגלל חתך נייר. אבל עם אפידורל, אמרתי לעצמי, איך יכול לקרות מצב שאני עד כדי כך אהיה מפונקת? מקסימום יוציאו את התינוק עם פומפה קטנה כזו.

ובכן, אני לא רוצה להפחיד קוראות הריוניות, אבל הלידה שלי הסתבכה בקצב אש! רגע אחד שכבתי בנחת בחדר מוחשך ונעים, וברגע הבא היינו בסצנה ישר מתוך האנטומיה של גריי – אלונקות, ריצות, רופאים צועקים. אני נשבעת לכן שלרופאה שחתכה אותי רעדה היד. וראיתי את זה כי האחות הייתה בכזה לחץ שהיא שכחה לשים לי את הפרגוד הזה שמסתיר ממך את זה שלרופאה רועדת היד.

ואם לקצר סיפור ארוך וטראומטי: הילד יצא ברוך השם בריא ושלם וזה המקום להגיד תודה! תודה לאל שהייתי בבית חולים מעולה שהציל לי את הילד המרגיז הזה שבחיים לא שם את הכביסה בסל. אבל אתן חושבות שאז אמרתי תודה? לא, מה פתאום. הייתי כזו המומה, כל כך בטראומה. כאב לי. והרדימו אותי אז לא ראיתי את התינוק יוצא והייתי משוכנעת שהחליפו לי את התינוק באיזה תינוק בלונדיני מכוער שמשום מה דומה (אך ורק) לבעלי. ובכלל… איך זה קרה לי? הייתה לי תוכנית. מה קרה ללידה הקסומה עם התינוק המתוק?

מאז פגשתי הרבה אמהות שילדו בקיסרי (וגם עברתי עוד שניים בעצמי), והרבה מאד מהן חוות רגשי אשמה ואכזבה. תוסיפי לתבשיל הורמונים של לידה, תינוק חדש, עייפות, כאבים… ותקבלי יופי של דיכאון אחרי קיסרי שמחכה לקפוץ עלייך.

ואחרי כל ההקדמה הזו, שלום לך אמא יקרה אחרי (או לפני, או תוך כדי) ניתוח קיסרי. קודם כל, מזל טוב! איזה יופי ואיזה מזל יש לנו שאנחנו חיות בעידן שבו מיילדים תינוקות גם במצבים שפעם היו נגמרים לא טוב. קבלי רשימת טיפים, עצות ורעיונות ממני ומאמהות נוספות ברשת.

התמודדות רגשית

הדבר הכי חשוב שאנחנו שוכחות (וכולם עדינים מכדי להזכיר לנו) זה שהחלופה לא באמת באה בחשבון.  במו אוזני שמעתי איך הדופק של התינוק נעצר… אז הרגשות העדינים שלי אולי נפגעו והאמהות שלי התחילה ברגל שמאל – אבל הרופאים שלפו בחדר הניתוח תינוק חי ובריא. כדאי גם לזכור שהרגעים האיומים האלה הם גרגר אבק ביחס לשנים של טרדות ושמחות של אמא. עושים היום כזה סיפור מהלידה ושוכחים שזה רק יום אחד בחיים, במקרה הרע שניים. אחרי זה יש לך ילד לגדל, ותאמיני לי – ניתוח זה דבר קטן מול התקפי זעם של פעוטות.

תופעה מעצבנת נוספת היא כל האמהות, היועצות והדודות שמפציעות סביבך ומסבירות לך על "מפולת התערבויות רפואית", ואיך הרופאים טעו, וכמה שהניתוח היה מיותר וסתם חתכו לך את כל הבטן מרוב עצלנות ואטימות. אז יש לי רעיון – אולי במקום להקשיב לכל המומחים מטעם עצמם תבקשי מהצוות הרפואי שיעברו איתך שוב על מהלך הלידה וקבלת ההחלטות. זה לא שהם באמת עד כדי כך משתוקקים להיכנס לניתוחים עתירי סיכונים.

תחושת הכישלון והנחיתות מול האמהות שילדו בלידה טבעית היא שכיחה ומוכרת. אבל הן לא באמת הצליחו, ואת לא באמת נכשלת. האמא שקפצצה מהמיטה שלידך אחרי 4 שעות ועוד תקעה בורקס ענקי – לא תהיה אמא יותר טובה ממך. וגם: אני מבטיחה שהילד לא יזכור לך את הניתוח! יש לי שלושה ילדים גדולים שמאשימים אותי בכל תחלואי ומחדלי העולם, אבל נושא הניתוח מעולם לא עלה לדיון.

ועכשיו, בואי נתייחס לרגע הבונדינג האבוד. הרי לכולנו יש בראש את התמונה ההוליוודית של אם דומעת אך מאופרת להפליא שחובקת את תינוקה הרך (והנקי והיפה) בעיניים זוהרות. אז אולי לא זכית לרגע הזה, ואפילו לא לגרסה המדממת והמציאותית שלו. אז מה? הקשר עם התינוק לא באמת תלוי בשום רגע ספציפי. אגב, גם מי שזוכה לרגע הזה לא תמיד מתאהבת בתינוק באותה שנייה.

והכי חשוב: בואי – רק לתינוק שלך יש פנים חלקות וראש עגול. הוא יותר יפה מהתינוקות המעוכים שעברו דרך תעלת הלידה.

התמודדות גופנית

ילדתי בארצות הברית, ושם הצוות הרפואי מקפיד להסביר שוב ושוב שניתוח קיסרי הוא major operation ושתקופת ההתאוששות היא לא פינוק אלא צורך אמיתי וחיוני. אז אל תקשיבו לכל החכמים שמסבירים לכם איך קל להתאושש ואיך גיסתם הלכה לזומבה אחרי יומיים. זה בולשיט וזה ממש לא בליגה של לידה רגילה. ברגע שמשלימים עם זה שמדובר בהתאוששות לא פשוטה ובניתוח ממש קשה, הרבה דברים מתבהרים: קודם כל, זה לא הרגע להתקמצן על משככי כאבים. בנוסף, את חייבת להתארגן על עזרה משמעותית, גם אם תכננת להסתדר לבד. ובשבועות הקרובים כולם יצטרכו למצוא מישהו אחר שיבשל, ינקה ויטגן להם קציצות.

יש לי גם משהו מעודד להגיד – הכאב פוחת במידה דרמטית בין היום הראשון ליום השלישי-רביעי. בכל הניתוחים הרגשתי שאין מצב שאני יוצאת הביתה עוד שלושה ימים (או אפילו הולכת עד השירותים, לצורך העניין). אולי כבר קלטת בין השורות שאני לא במיוחד קשוחה, כך שאת יכולה להאמין לי: ביום הרביעי תצליחי לדדות בחינניות ממקום למקום.

טיפים להחלמה מרחב הרשת

קבלי עוד כמה עצות מעשיות שרק מנותחות מכירות:

1. אסור לך להרים שום דבר יותר כבד מהתינוקת. כן, גם את הסלקל, מישהו חייב ללוות אותך בהתחלה.
2. תהיי מוכנה לנסיעה הביתה – כואב! קחי כרית לבטן ובקשי מהנהג לנסוע לאט ובנחת.
3. תחזיקי לידך כרית תמיד לרגעים של: צחוק (אל תצחקי!), עיטוש, שיעול וגרוע מכל: הקאה.
4. אל תאכלי שום דבר שעושה גזים או עצירות.
5. את תבכי הרבה. לבכות זה כואב, אז הבכי יחמיר.
6. אל תתעסקי עם החתך – מזל שהבטן שלך עדיין שמנה ומסתירה אותו.
7. ההרגשה של חוסר תחושה באזור הצלקת תעבור… בסוף.
8. הרופא לא הוציא לך בטעות את שרירי הבטן. זה רק מרגיש כך.
9. אם את צריכה לעלות מדרגות תעשי חנייה רצינית אחרי כל קומה.
10. ההתכווצויות של הרחם כואבות לכל יולדת, אבל הן כואבות יותר כשהבטן מלאה בתפרים.
11. חימום מקומי עשוי להקל על הכאב בצלקת, בעיקר בזמן הנקה.
12. מיד אחרי הלידה התחילי לאכול שזיפים מיובשים, או כל דבר שיכול להקל על זרימת העניינים.
13. הביקור הראשון בשירותים (ואני מדברת על קקי) עומד להיות כואב, מדמם ומבעית.
14. אבל אחרי הקקי הראשון תחווי הקלה אדירה (מכל הבחינות)
15. אולי לא קיבלת את המזכר אבל גם אחרי ניתוח קיסרי מדממים בלי סוף, כמו מחזור כפול שמונה.