שתפי את הפוסט
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב email

10 הבדלים בין ישראלים לאמריקאים

 


כשרק הגענו לאמריקה חשבנו שאנחנו יודעים את כל מה שיש לדעת על אמריקאים. כאילו – ראינו סדרות וסרטים, קראנו ספרים, ביקרנו מלא פעמים. מה כבר יכול להיות כל כך שונה?

ובכן.

תשע שנים מאוחר יותר חזרנו לישראל בידיעה הברורה והמוחלטת שמדובר בזן ביולוגי שונה לחלוטין. אם אתם עומדים לעבור או צריכים לעבוד עם אמריקאים – יש כמה מיתוסים שכדאי לנפץ וכמה דברים ששווה לדעת.

(גילוי נאות: כל הפוסט הזה מלא הכללות אז אל תשכחו שתמיד יש יוצאים מן הכלל בלה בלה בלה).

אמריקאים הם סתומים

הלוואי שהיה לי שקל על כל ישראלי שמסביר לי כמה שהאמריקאים הם טיפשים ובוקים. כבר ממש התעייפתי מלהסביר ולהוכיח כמה שהאמירה הזו מטומטמת (וגזענית).

אז בואו נחדד:

אמריקאי לא ימכור לכם צ’יפס בחלון של המכוניות במקדונלדס אם תיגשו אליו ברגל. הוא לא מטומטם – הוא מקפיד על נהלים.

אמריקאי לא ילחץ על כפתור שאין לו מושג מה הוא עושה. הוא לא מטומטם – הוא זהיר.

האמריקאי יודע שאתה משקר ושהמוצר עלוב. הוא לא מטומטם – הוא מנומס.

אני אוהבת להגיד שאם יש רעידת אדמה עדיף לגור בבית שאמריקאים בנו אבל שצוות החילוץ יהיה של ישראלים. אמריקה הכבירה נשענת על אמינות, סדר טוב, יושרה ומקצוענות, בזמן שישראל הקטנה בנויה על תושייה ויכולת אילתור.

האמריקאים תמיד נחמדים

זה לא נכון. האמריקאים תמיד מנומסים.

זה נורא מבלבל ישראלים, כי אנחנו נוטים לקשר בין נחמדות לחיבה. אפשר לטעון שנחמדות בלי כיסוי לא שווה הרבה, אבל כדאי לכם לדעת שזה מאד-מאד נעים לחיות במקום שבו כולם מאירים אליך פנים ומתחשבים בך. קשה מאד לדעת מה האמריקאי באמת חושב, אבל בעצם – למי אכפת?

אמריקאים הם מרובעים

חבל על הזמן. אין מילים שיסבירו כמה קשה לאמריקאים במצבי כאוס. בזמן שהישראלים מייצרים בלגן, מתווכחים, מתעמתים ויוצאים מהשורות – האמריקאי קופא על מקומו כמו ארנב באורות המשאית. זה אולי טיפה משעשע, אבל זה לא פרודוקטיבי בשביל אף אחד. אם אתם רוצים להפיק משהו מאמריקאי (כבוס, חבר, לקוח, קולגה…) – נא לפתוח יומנים ופנקסי הערות כדי ליצור תוכנית פעולה מסודרת.

אמריקאים הם צבועים

וואו כמה שהישראלים בטוחים שהאמריקאים צבועים ושקרנים! ודווקא הקלישאה הזו פשוט ריקה מתוכן.

נכון, אמריקאי יעדיף למות ולא להגיד לך בפנים את מה שהוא חושב. זו לא צביעות: הוא משתמש בקודים שאנחנו לא מכירים. כששני אמריקאים מדברים אחד עם השני בנימוס ובאדיבות המסרים עוברים ברור בדיוק כמו בשיחות העצבניות והישירות שלנו.

האמריקאים חונכו מגיל קטן לדבר בנימוס קיצוני ובעקיפין: אם הם מציעים משהו – הם בעצם דורשים אותו. אם הם שואלים משהו – יכול להיות שהם פשוט לא מסכימים איתכם. אם הם מציעים חלופות – הם כנראה מתווכחים. זה אומר שגם אתם צריכים לנסח את הדברים בצורה של שאלות, הצעות, בקשות. כשאתם אומרים באופן ישיר מה שאתם רוצים זה נשמע להם מאד תוקפני ותובעני.

אמריקאים הם נורא תמימים

זה די נכון.

האמריקאים חיים בנוחות תחת מטריית הכוח האמריקאי, והם רגילים ליחס נעים ואדיב. כשיש פקק – הם עומדים בתור. כשמחזירים מוצר – הם מניחים שהוא באמת מקולקל. אם אומרים להם משהו – הם מניחים שזה אמת.

מהסיבה הזו בדיוק הם פשוט מזדעזעים כשאנחנו מעגלים פינות. מה שבישראל נחשב כהתנהגות לגיטימית נראה להם כמו התנהגות בזויה ונוראית. אם אתם לא רוצים שהם ישרפו אתכם לנצח כדאי לחשוב על כל צעד בזהירות רבה מאד.

אמריקאים יותר מדי חיוביים

לגמרי. רובם גם לא מתמודדים טוב עם ציניות.

כדי להבין עד כמה הם חיוביים כדאי להכיר את הביטוי good job ששמור שם גם לאנשים מבוגרים לגמרי.

כשאת אמריקאית עצם זה שקמת בבוקר, פקחת עיניים וצחצחת שיניים זה כבר גוד ג’וב. הילדים גדלים שם עם גוד ג’וב על כל ציור עקום או יצירת פלסטלינה מעוכה. נראה לי  שיש קשר בין זה שאמריקאים הם נמרצים, גבוהים, בלונדינים וצחורי שיניים לבין כל הקטע הזה של הגוד ג’וב. כשאתה חי באמריקה כל החיוביות הזו מחלחלת אליך, ואתה כולך נהיה סמושי ואוהב אדם.

אמריקאים הם נורא כבדים

אמריקאים הם בהחלט רשמיים יותר. בפעם הראשונה שיצא לי לעבוד עם בחורה אמריקאית תהיתי ביני לביני אם היא שפויה: היא ישבה שולחן לידי והפציצה אותי במיילים, תזכורות והודעות. כאילו, הלו? אני פה לידך. פשוט תדברי.

בקיצור, האמריקאים מתקשרים בצורה רשמית (ומתועדת) הרבה יותר. זה קשור לזה שהם בדרך כלל מתכננים לעמוד בהבטחות שלהם ולכבד את ההתחייבויות שלהם. וזה קשור גם לזה שהם ממש לא חברים שלכם ואין להם שום כוונה לפטפט אתכם סתם בלי תכלית.

אמריקאים הם קרים

יחסית לישראלים – בהחלט כן.

קודם כל, ברמה הפיזית. שימו לב: בכספומט, בתור בסופר, במשרד. האמריקאים מצפים שתתנו להם מרחב וכשאתם לא עושים את זה הם ממש נחרדים ונגעלים. באופן דומה הם לא חולמים לארח אתכם אצלם בבית לעולם (אבל באופן משעשע הם מאמינים שישראלים משתוקקים לארח אותם בכל שעה ובלי התראה). וכמובן שזה נכון גם ברמה הנפשית: ההגדרה שלהם לקרבה שונה משלנו. בארץ גדולה כל-כך המשפחה וחברי הילדות הם כמעט חסרי משמעות. בבית הספר מערבבים את הכיתות כל שנה, כך שכל מערכת יחסים היא קצרת מועד ותועלתנית.

ובכל זאת, אל תגזימו! זה ממש לא נכון שבאמריקה לא ניגשים למישהו שנופל ברחוב, בדיוק כמו שזה לא נכון שבישראל כולם אחים ועוזרים זה לזה.

אמריקאים הם עבדים של ה-PC

מצד אחד התופעה ששמה דונלד טראמפ מלמדת אותנו שלהרבה מאד אמריקאים ממש-ממש נמאס מכל הקטע של שיח הזהויות והפוליטיקלי קורקט.

אבל מצד שני – אפילו האמריקאי הכי פרוע וישיר יזדעזע עד עמקי נשמתו ממילים מסוימות, אמירות מסוימות, ביטויים מסוימים, התנהגויות מסוימות. אף אחד לא יסביר לכם ולא יעיר לכם. אתם צריכים למוד לזהות לאט-לאט את המצבים החמקמקים והעדינים האלה ויש 100% סיכוי שאתם עומדים לפשל ולהגיד דברים פוגעניים. בסוף תלמדו בדרך הקשה.

אמריקאים הם חייכנים

ברור! בעיקר אם משווים אותם לישראלים הזועפים.

למעשה, כשרק הגענו לאמריקה הייתי משוכנעת שכולם מתחילים איתי – גברים, נשים וטף. כולם בירכו אותי בחום ובמאור פנים, וקשרו איתי שיחות קטנות וחביבות. האמריקאים הם אמני הסמול טוק, והם מסוגלים לפתח שיחה אישית ואינטימית גם בנסיעת מעלית. זה גם הנימוס שלהם שמכריח אותם למלא את החלל, אבל זו גם הדרך שלהם לאמוד אותך ולגבש עליך דעה. במילים אחרות, תתחילו להתאמן.

שתפי את הפוסט
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב email

באותו נושא

נלה

אופסי, יש לנו עוד חתולה. באמת שאין לזה כבר שום הצדקה הגיונית… חוץ מזה שהיא כל כך יפה!

קרא עוד »
דילוג לתוכן