את הבובות האלה קל מאד להכין:
וגם כיף!
אבל השאלה הגדולה היא מאיפה בכלל לקחתי את הרעיון הזה?
נראה לי שאני מאבחנת תופעה חדשה ונותנת לה שם: שיטיון רשת.
שיטיון רשת הוא התחושה הבלתי מוגדרת שאוחזת בך כאשר את חושבת על רעיון ממש ממש מגניב ולפתע מתגנב ללבך החשד שבעצם נתקלת בו באינטרנט. אבל… איפה? איך משחזרים מתי זה קרה? בפייסבוק? בפינטרסט? בטאמבלר? בוואלה? ואולי זה בעצם כן רעיון שלי שחשבתי עליו לבדי בעצמי?
אני יודעת איפה נתקלתי לראשונה בבובות האלה, כי זו הייתה חוויה פיזית בעולם המציאות: קניתי בובה כזו בחנות לתיירים באמסטרדם, ומאז היא יושבת לבטח בחלון המטבח ומסתכלת עלי כשאני חותכת ירקות לסלט, או אוכלת איזה שניצל ישר מהמחבת:
ואני יודעת שבשלב כלשהו קראתי שבובות כאלה נקראות Kokeshi Dolls, ושהן נובעות ממסורת יפנית עתיקת יומין.
אבל… של מי הרעיון להכין בובת קוקשי מכדור פינג פונג, בקבוק ריק של מעדן חלב ולורד בלתי מחיק שחור?
לגוגל הפתרונים.
קודם כל שתינו את היוגורט ושטפנו יפה את הבקבוקים.
את הצוואר של הבקבוק ניסרתי בעזרת סכין מטבח פשוטה כדי לקצר אותו מעט.
ציירתי מסגרת לפרצופים על הכדור ונתתי לבת שלי לצבוע ברעל את השערות.
אני מצדי צבעתי במרץ את הבקבוק עצמו.
בסוף התהליך שתינו היינו שחרחרות ונאוות והיינו צריכות להסתבן מלא זמן.
אחרי שהצבע התייבש קישטנו קצת עם לורד כסף ומדבקות. לבנות הענקנו קוקיות מפונפונים א-לה מיילי סיירוס.
וקבלו, בובות קוקשי מתוקות מבקבוקי אקטימל, או שטוזים… או מה שאתם אוהבים!
שהן גם בעצם קופסת אוצרות מגניבה…
באתר של מיס פטל מצאתי את החייזר מפלצת המקסים הזה – כך שאין סוף לדברים שאפשר להכין מבקבוקון!
נסו בעצמכם, ואל תשכחו לשלוח לי תמונה :).
