שתפי את הפוסט
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב email

להיות אמא זה קטע מסובך, בעיקר בגלל שכל העולם יושב לנו על המצפון: האוכל שהילדים אוהבים זה בדיוק האוכל שמזיק להם. הדברים שהם אוהבים לעשות (מסכים, כמובן) זה בדיוק מה שהכי גרוע בשבילם. הדברים שאנחנו אוהבות לעשות (לנמנם על הספה, למשל) – רק גוזלים מהילדים את תשומת הלב שהם זקוקים לה. ויש גם את הרשתות החברתיות שמלאות וגדושות באמהות מושלמות שמתקתקות את החיים בלי שום מאמץ.

במילים אחרות: הדרך לאמהות אומללה ורווית רגשות אשמה כבר נסללה, ואת יכולה לגלוש עליה מעדנות ישר לדיכאון קליני סופני. אבל לפני שאת מוסרת את הילדים לאימוץ או רושמת אותם ביד-2, הרשי לי להציע לך כמה נקודות למחשבה.

הקשיבי לקן רובינסון

כל אמא מוטרדת צריכה לצפות בהרצאת הטד של קן רובינסון – 15 דקות של חוכמה צרופה. בגדול הוא מדבר על כך שיצירתיות היא הכלי החשוב ביותר עבור ילדיך, אבל בתי הספר רק יהרגו אותה.

שני את סדר העדיפויות

בהרצאה של רובינסון מוזכרת ילדה שנכשלת בלימודים אבל מדגימה כישרון נדיר לריקוד ובתנועה. לפני שאת מתחילה להשתגע מזה שהילדים היפים והחביבים שלך גרועים בלימודים (או בספורט, או ביחסי חברה) – כדאי לחפש מה הם באמת אוהבים לעשות.

במקום לנסות לשפר ולתקן אותם אפשר (ועדיף) לטפח תחום שיש להם תשוקה אליו והם מצטיינים בו באופן טבעי. חוויות של הצלחה יעצבו את העתיד שלהם טוב יותר, וירגיעו גם את האגו החבול שלך.

עודדי יצירה

זה היה מאד קל אם הילדים שלנו היו מגלים תשוקה אדירה לקריאה וחשבון, אבל זה פשוט לא עובד כך.

זה די לא פייר: 5 שנים עוברות עליהם במשחק חופשי ויצירתי, כשכולם מריעים להם על כל יצירה מצ’וקמקת… ובגיל 6 – בום. מעכשיו יש לכם רק למידה משמימה עם מדדים נוקשים להצלחה וכישלון. בית הספר לא יפתור לך את הבעיה הזו, אבל את יכולה לעודד יצירתיות בבית. במקום לחשוב על היצירתיות כמשהו שמוגבל אך ורק לאמנות, כדאי לחשוב על כל הרגעים היצירתיים ביום שלך (בישול, אפייה, ריקוד, סידור ארונות, שתילת עציצים) ולנסות לשלב בהם את הילדים. ספקי להם גם מגוון מושך של חומרי יצירה והתנסות והשלימי בלבך עם קצת יותר בלגן ולכלוך.

הרפי משיעורי הבית

הרבה מאד הורים חורשים עם הילדים שעות. הרבה מאד הורים (למשל, אני) – לא עושים את זה אף פעם. באופן אירוני משהו, דווקא הילדים שחורשים איתם פחות עלולים להפוך לתלמידים טובים יותר, פשוט כי הם יודעים ללמוד לבד. ובכל מקרה – הרי קן רובינסון טוען שהלימודים בבית הספר זה בולשיט, אז את בעצם משקיעה בדבר הלא נכון!

אם שיעורי הבית הפכו לשדה קרב ולמחנה עינויים… למה שלא תקחי צעד גדול אחורה? אם תעשי את זה בהדרגה ובצורה חכמה סביר להניח שהוויתור הקטן הזה יפנה לכם המון זמן ואנרגיות.

הרפי מהשלמות

מתי מגיע הגיל שבו אנחנו מחליטים שאנחנו לא מספיק טובים? לא מציירים מספיק יפה, לא כותבים מספיק טוב… לא יודעות לבשל, בעלות ידיים שמאליות, לא מסוגלות לקדוח בקיר… אם מישהו רק היה אומר לנו שזה בסדר לא להצליח במכה הראשונה, ושמותר ליהנות מהדרך גם אם התוצאה הסופית לא משהו – כנראה שהיינו מאושרות יותר.

או כמו שהילדה הסבירה לי כשאיזו יצירה משותפת יצאה מצ’וקמקת:

אמא, כשאני משחקת בדמיון אני ממציאה לעצמי דברים. מותר לנו להמציא דברים בעצמנו! אנחנו מתחילים כמו בתמונה ואז עושים כמו שאנחנו רוצים.

עודדי משחק עצמאי

אולי יעזור לך לקרוא את הטור הזה שנכתב בימי הקורונה על ידי אמא מיואשת לבת 4. כמובן שהילדה הייתה רגילה לכך שההורים משועבדים לכל צרכיה, וכשהגן נסגר כל המערכת קרסה לתוך עצמה. הטריק של כותבת הטור היה לעודד את הילדה ‘לעבוד’ לידה, כמו שעושים בתרבויות לא-מערביות. הן התחילו לאט לאט (חצי שעה בכל פעם) ואחרי הרבה צרחות ומחאות הדינמיקה בבית השתנתה לטובה:

הפסקתי להיות מנהלת האירועים שלה… בכל בוקר אני מתחילה את העבודה שלי – ניקיון, בישול וכתיבת הספר שאני עובדת עליו בימים אלו – ומצפה שרוזי תצטרף אלי או תעסיק את עצמה בעצמה. אני מזמינה אותה לעזור לי לקלף תפוחי אדמה, לשאוב את השטיחים ולהדק ניירות שהדפסתי מהספר. כשאני צריכה לכתוב, אני מפעילה טיימר ואומרת לרוזי: “הגיע הזמן לעבוד על הספר שלי. כולנו צריכים להיות עכשיו בשקט. איננו יכולות להפריע אחת לשנייה עד שהטיימר ייכבה”.

העדיפי משחקים פתוחים

הילדים שלי למדו בגן מאד מתקדם במנהטן, עם שכר לימוד בשמיים וגננת על כל שלושה ילדים. למרבה ההפתעה הכיתות היו מהוהות להפליא וכל הצעצועים היו חבוטים ופשוטים במיוחד: קוביות בכל הגדלים, שאריות בדים, בובות תינוק בלי בגדים, ארגז חול, חומרי יצירה – וזהו, בערך.

די התקוממנו על השוד והגזל, אבל שמחנו שהם קיבלו את הילד אז לא אמרנו כלום. רק אחרי שהילדים התאקלמו הבנו את הקטע: בכל יום בשעת האיסוף מצאנו מבצרים כבירים ויצירות הנדסיות-אמנותיות מורכבות שהילדים בנו בעצמם. הם קראו לזה ‘משחק פתוח’ שבו צריך לפעול וליצור מול ‘משחק סגור’ שבו מקבלים צעצוע מוכן ומושלם שבעצם אין מה לעשות איתו.

שלב ההוכחה

אחרי כמה שנות אמא-אינטרנט הילדה הפכה לחיית יצירתיות. הנה לקט קטן של כמה פעילויות שהיא המציאה לבדה לגמרי וביניהן – המצאת שפה (עם כתב), כמוסות סודיות, בית לארנב, סוגי אריגה מגוונים ובובות תיאטרון.

 


ואם אחרי כל זה בא לך על רעיונות יצירה… בקרי בפוסט הזה!

ויש גם פוסט על משחקי דמיון

ויש לי גם לוח השראה גדוש ברעיונות בפינטרסט.

פורסם לראשונה בדצמבר 2014

שתפי את הפוסט
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב email

באותו נושא

משחקי שלכת

הסתיו כבר כאן? אז הנה, קבלו כמה משחקים רלוונטיים מרחבי הרשת. ויש גם קישורים לדפי צביעה!

קרא עוד »
דילוג לתוכן