בשנת 2009 התכוננו לחזור לישראל. האמצעי היה אז בן חמש, והיה צריך להתמודד עם פרידה ממטפלת אהובה, חברים, חפצים, גן, מנהטן, כל מה שהיה מוכר לו. אה, וגם עם אחות קטנה וחדשה. במילים אחרות – דיכאון. כילד סנדוויץ טוב הוא לא רצה לעשות יותר מדי דרמה, אז הוא מצא שיטה מקורית משלו: תוך שלושה חודשים הוא פתח את הראש שלוש פעמים. כשהגענו לחדר מיון בפעם השלישית חיכינו בהכנעה לכך שיקראו למשטרה… וזה באמת היה קורה אם לא היינו פוגשים שם רופא יהודי עם לב רחב.
אז באופן לא צפוי היינו בני חורים, והחלטנו לבקר בבית חב"ד בהרלם (כן! היה בית חב"ד בהרלם, מה פה מוזר?!) כי היה שם אירוע אפיית מצות לילדים.
המארחים החב"דניקים היו מקסימים והאווירה הייתה נעימה וחופשית, אבל הבן העצוב שלי לש את הבצק בצער, קרץ עיגולים בדכדוך ורידד בייאוש. היה די ברור שהוא מתכנן בליבו את התאונה הבאה.
הנה הוא, מרדד בעצב:
והנה הוא מציג לראווה את פציעה מספר שלוש:
הנה הוא מסתגל ליצור החדש והמוזר שהפלנו עליו:
התאונה הבאה לא הגיעה, ברוך השם, בזכות עצה טובה שקיבלתי מדודה שלי. היא אמנם פסיכולוגית, אבל העצה שהיא העניקה הייתה בפולנית טהורה:
תשמרי עליו כמו נץ!
וזה מה שעשיתי.
שמרתי עליו כמו נץ.
ובלי עין הרע הילד גדל, התאושש ויצא מהדיכי.
4 שנים מאוחר יותר הילדים שלי כבר שזופים וישראלים – והיום עשינו חוויה מתקנת ואפינו מצות בשמחה בלי שום עזרה מבית חב"ד.
ייאמר מייד, ולא בפעם הראשונה, שאני קטנה מאד בתורה! המצות שלנו יצאו דומות מאד לפיתות, ואין מצב ששום רבי, אפילו הכי רפורמי, יאשר שהן כשרות. אבל למדנו כמה דברים על אפיית מצות, והיה כייף!
כדי שלא ייצא שאני מחטיאה את הציבור, הנה קישור לעצות על מצות כשרות.
יאללה, לעבודה.
ל-2 מצות לא גדולות (תכינו מצה אחת לסועד, כי צריך לסיים הכל כולל האפייה תוך 18 דקות, אז עובדים מהר!):
- 1/3 כוס מים מינראליים
- כוס קמח ועוד קצת ברזרבה
- קצת מלח
מחממים תנור ל-240 מעלות, או הכי חם שיש לכם.
מוציאים את רשת הברזל ושמים עליה נייר אפייה.
מכוונים טיימר ל-18 דקות בדיוק (זה מוסיף אקשן לעבוד תחת תקתוק השעון. הכי משחקי השף!).
לשים יחד מים וקמח. אנחנו היינו זקוקים לעוד כמה שלוקים של מים – צריך להתקבל בצק קצת נוקשה ולא דביק.
מחלקים ל-2 כדורים קטנים.
מרדדים ממש ממש טוב על משטח מקומח – אנחנו רידדנו עבה מדי, ולכן אפקט הפיתות.
מחוררים ברעל עם מזלג – שווה לחורר משני הצדדים למניעת תפיחה.
מפזרים מעט מלח כדי להוסיף טיפונת טעם.
מניחים על נייר האפייה ומכניסים את המשטח לתנור על השלבים הכי גבוהים.
אופים 2 דקות.
הופכים ואופים 2 דקות נוספות.
מוציאים
עוצרים את הסטופר ואומרים… פיייייו…..
אוכלים. היה לזה קצת טעם של קלקר אבל אז נזכרתי בתמונה שראיתי ברשת ושידרגתי את הפיתות-מצות שלנו לגבהים חדשים!
והנה הילד הישראלי שלי, זולל מצה עם שוקולד:
אז בתאבון…
וחג שמח!
פורסם לראשונה באפריל 2014
