כשהתחלתי להיות אמא אינטרנט חשבתי שבזאת נגמרים הלבטים: אני אתרגל שפע פעילויות משחק עם הילדים, אהיה אמא מצטיינת ועוד אכתוב על זה בלוג. כשהגננת תפיל עלי איזה תרחיש זוועה כמו הפעלה ביום הולדת או בית מארח אני אהיה סופר קולית ומגניבה.
ובכן. נכון שגיליתי שזה דווקא נחמד לשחק בבית בשקט עם הילדים הפרטיים שלי… אבל מכאן ועד להפעלות יזומות עם כיתות שלמות המרחק גדול.
חוץ מזה… שמתם לב איך הרף עולה ועולה? לא די בכך שהיינו בית מארח של קבוצת בני 10 ממש לא מזמן, ושיום ההולדת של בת ה6 מתקרב ונושא בכנפיו שפע הפעלות מסובכות פלוס עוגות וכיבוד… השבוע התבקשנו להכין יצירה בבית עם הידיים.
את המייל מהגננת החמצתי, אבל הילדה – מנכ"לית בהתהוות – לא אפשרה לי להמשיך להתרשל. חייבים יצירה, וזה חייב להיות היום, עכשיו, כי מחר הדד ליין!
אני: אולי תציירי ציור יפה? אולי נמצא איזה משהו שעשינו מזמן? אולי תיקחי את הבית לארנב המקסים שבנית?
היא: לא, לא ולא! זה חייב להיות יפה. זה חייב להיות חדש. זה חייב להיות עכשיו!!!
בעוד אני מבכה את מר גורלי, הקטנה לא מפסיקה להפציץ ברעיונות מסובכים ובלתי אפשריים בעליל: בואי נאפה פימו! בואי נבנה ארמון! בואי נתפור בובות!
כן, ממש… בואי תהרגי אותי ונגמור עניין.
בסופו של דבר התפשרנו על רקמה על נייר. זה רעיון מקסים שגיליתי סביב ברכות ראש השנה, והוא יחסית פשוט וקל.
צריך:
מחט ממש עבה או קיסם להכנת החורים.
מחט אימונים שהקצה שלה קהה כדי שהילדה לא תדקור את עצמה (להשיג בחנויות תפירה, או שאפשר לתת מחט רגילה ולקוות לטוב).
כמה חוטי רקמה עבים.
כמה ניירות עבים בצבעים שונים.
אפשר- כמה כפתורים.
מתכננים ציור פשוט וקל, מחליטים איפה לשלב את הרקמה ועובדים.
את השמש חוררתי סביב-סביב והילדה מאד נהנתה למתוח חוטים באלכסון.
את הדשא חוררתי והקטנה רקמה בעצמה.
את הכפתורים על העץ ואת הרקמה סביב העננים תפרתי אני.
את כל ההדבקות היא עשתה.
לקח לנו בערך שעה מקצה לקצה ועוד רבע שעה לאסוף את הלכלוך וגזירות הנייר.
והנה צלחנו עוד פרויקט מטעם הגננת. עכשיו נשאר רק להתמודד עם הפעלת יום הולדת בגן פלוס מסיבת פרוזן בבית… נא להחזיק אצבעות.
בקישור הזה תמצאו לקט פעילויות ציור ויצירה.
הי, ויש לי גם לוח על יצירה בפינטרסט.
