לומדים לקשור שרוכים

אז ככה זה היה…

ביום הבחירות ב-2013 קמתי חדורת רוח חינוך דמוקרטי למופת (טוב, נו… בימים ההם בחירות עדיין היו אירוע ששווה התייחסות).

גררתי את הילדים מהמיטות כדי שילמדו קצת על דמוקרטיה וערכים נלווים.

והנה, האמצעי שלנו קיבל החלטה: הוא יקשור שרוכים לבד! זה התחיל בחיוך ונגמר בקריזה. כך נעלמה לה הדמוקרטיה מביתנו ממש כמו שנכנסה: "או שתרגיע מיד, או שאתה לא בא!".

בקיצור, יצאנו לקלפי מינוס ילד אחד. את הגדול איבדנו ממש לפני ההצבעה כי הוא חזר הביתה לראות שאחיו הזועף עדיין בחיים. שורה תחתונה, רק הקטנה זכתה לחינוך דמוקרטי. מצחיק, בהתחשב בזה שהיא העריצה האבסולוטית בבית הזה וכולם מצייתים לה ללא עוררין.

אחרי ששלשלנו את הפתקים, חזרתי הביתה כולי אש וגפרית.

דמוקרטיה אולי לא… אבל שרוכים – לגמרי!

אין מחשב!

אין טלוויזיה!

אין חיים!

אף אחד בבית לא יאכל ולא ינשום עד שהילד ילמד לקשור שרוכים.

על השולחן

נכון שאנחנו תמיד אומרים לילדים לא לשים רגליים על השולחן?

אז עכשיו יש להם הנחה.

מסתבר שקל יותר ללמוד לקשור שרוכים אם לא מתכופפים!

נסו להניח נעל על השולחן ולהתאמן עליה.

3 שיטות לקשירת שרוכים

בין שאר הדברים שמקוטלגים עמי לצורך פוסטים עתידיים, זכרתי שקטלגתי סרטון על שרוכים. מצאתי אותו (מתויק להפליא בקטגוריה הנכונה, כי אני רק טיפ-טיפה אובססיבית) וצפינו בו יחדיו.

מה אני אגיד לכן? סרטון מגניב! איזו גברת חביבה! הילד שלי תפס את שיטת אוזני הארנב אחרי שתי צפיות בסרטון.

צר לי לבשר לכן שבן-העשרה והאבא המהנדס העבירו את שארית היום בניסיון להשתלט על קשירת הקסם. (ועוד יותר צר לי לבשר לכן שהם נכשלו).