איך תולים פוסטר

מכירות את זה שאתן מבקרות באיזה מוזיאון מגניב בחו”ל ויש שם איזה פוסטר ממש יפה בחנות והייתן קונות אותו אבל לכו תמצאו מסגרת מתאימה שלא תיראה זולה ומגעילה?

ונכון שבחנויות האלה מוכרים מין לייסטים כאלה בהון תועפות ואתן מתפתות לקנות אותם רק כדי להגיע הביתה ולקלוט שהוצאתן איזה על חמישים דולר על, כאילו, פוסטר…?

זה מעצבן, אין מה להגיד.

הפעם קנינו לנו פוסטר במוזיאון גוגנהיים בניו יורק שחשבתי שייראה נפלא באמבטיה. (אני יודעת שזה לא תקין להתאים אמנות לחדרים ושאני אמורה להיות קצת יותר אנינה מזה אבל מה לעשות שנולדתי שכונה ואמות שכונה).

בקיצור – פוסטר לאמבטיה. כאילו, כולה אמבטיה! הפוסטר לבד עלה 25 דולר, ובעלי התחיל להיחנק שם בעיקר אחרי שחמדתי גם בקבוק שתייה נורא יפה.

(כזה):

אז הייתי כזה: “טוב, אל תתעלף, נקנה בלי הלייסטים! בלי הלייסטים ! אתה תעשה לי לייסטים בבית”.

וכך היה. הבן האמצעי (שעשוי מקפיץ) סחב את הפוסטר (שלא נכנס לשום מזוודה) לאורך שדות התעופה בדרך הביתה. על הדרך הוא חבט אותו בכל דלת, קיר, ראשי נוסעים ועגלות תינוקות. עד שהגענו לישראל הפוסטר היה מעוך ומרוט ממש כמו כל מי שפגש את הילד המקפץ.

בבית בעלי חתך לגודל הנכון את הלייסטים שבמקרה יש לו בבוידם (כי הוא חולם להיות נגר/אינסטלטור וקשה לו עם הגורל המר שעשה ממנו מנהל הייטק עם חולצות כפתורים). בכל מקרה, אפשר לקנות כאלה בזול בחנויות לחומרי בניין, וסביר שיסכימו לחתוך לכן אותם לפי מידה.

אחר כך אני ישבתי בשלווה וצבעתי את הלייסטים בצבע copper של מרתה סטיוארט שקניתי בגרפוס בשביל פרויקט אחר. סיפרתי לכן כבר כמה שאני אוהבת את מרתה סטיוארט? אה, כן, נכון. סיפרתי. אלף פעמים לפחות.

שתי שכבות ויש לי לייסטים צבע זהוב-כתום חלומי.

עכשיו נכנס לפעולה שוב בעלי הסבלני שחיבר את הפוסטר ללייסטים באמצעות נעצי משרד פשוטים.

הוא גם שם צ’ופצ’יק כזה לתליה בלייסט העליון מאחורה, ואז קדח בקירות האמבטיה כשרעש המקדחה מחריש את קיטוריו על אשתו המופרעת.

ועכשיו האמבטיה שלי נראית כמו מוזיאון הגוגנהיים!

עם אסלה.

אז מה! גם בגוגנהיים יש אסלה. מזהב טהור!

A post shared by Susan Gunn (@susangunnartist) on

לחיי האמנות, חברות!

גלילה לראש העמוד