שתפי את הפוסט
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב email

“האשד הזה הוא החשוב ביותר,” המשיך מר וונקה בהסבריו, ” הוא מערבל את השוקולד. הוא מכה בו, חובץ אותו, מקציפו ועושה אותו קל ופריך. אין עוד בית חרושת שני בעולם המערבל את השוקולד באמצעות מפל מים! אבל זוהי הדרך היחידה לעשות זאת כהלכה. הדרך האחת והיחידה! ומה תאמרו על העצים שלי?” קרא, בהצביעו עליהם באמצעות מקלו, “ועל השיחים הנאים שלי? כלום אין הם יפים להפליא? הרי אמרתי לכם שאני שונא כיעור! מובן מאליו שכולם ניתנים לאכילה! כל אחד מהם עשוי ממשהו שונה וטעים ביותר! ומה תאמרו על המדשאות שלי? האם הדשאים והפרחים מוצאים חן בעיניכם? הדשא שאתם דורכים עליו, יקירי, עשוי סוג חדש של סוכר רך וספוגי, שזה עתה המצאתי! אני מכנה אותו גבש! טעמו עלה אחד, בבקשה! מממ, טעם גן עדן!”

מתוך: צ’רלי והשוקולדה, רואלד דאל. הוצאת מרגנית, בתרגום אריאל אופק

שתפי את הפוסט
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב email

באותו נושא

דילוג לתוכן