אחר כך הראתה להם מרת בוסט איך לגזור ולקפל ריבועים של ניר עטיפה עבה. הם קיפלו כל ריבוע לרוחבו ולאורכו, ואחר יישרו אותו להחליקו. כאשר תריסר הריבועים היו מוכנים הראתה מרת בוסט ללורה איך לתפור אותם בשורות לקרטון, זה ליד זה, כשהקצה המחודד פונה כלפי מטה. כל שורה כיסתה חלק מן השורה שמתחתיה, וכל קצה מחודד חייב להימצא בין שני קצוות של השורה שמתחתיו, וכל השורות היו חייבות להתאים לעיקולים המסולסלים… לבסוף נעצו בכל מדף את הקרטון התואם לו. הסלסולים הנוקשים המכוסים בחודי נייר קטנים ונוקשים נתלו יפה כלפי מטה. אחר כך צבע אבא בזהירות את הכוננית ואת חודי הנייר הקטנים בצבע חום כהה ועשיר. לאחר שהתייבש הצבע, הם העמידו את הכוננית בפינת החדר, מאחורי הכיסא של מרי.
"ובכן, זוהי כוננית," אמר אבא.
"כן," אמרה אמא. נכון שזה יפה?"
"זוהי עבודה טובה," אמר אבא.
"מרת בוסט אומרת שזה עכשיו באופנה באיובה," הוסיפה אמא.
"ובכן, היא בוודאי יודעת," אישר אבא. :ואין שום דבר באיובה שאת, קרוליין, אינך ראויה לו."
מתוך: בית קטן לחופי אגם הכסף, לורה אינגלס וילדר. הוצאת מרגנית, בתרגום זהר שביט
