ייעוץ הורים – עשה זאת בעצמך

כשרק פתחתי את האתר הזה כתבתי המון על חוויות ההורות הפרטיות שלי. הפוסטים האלה היו נחמדים, אבל לא נראה לי שהם מגיעים ליותר מדי אנשים. מה שכן מושך קוראים (וכנראה גם עוזר יותר) – זה טיפים מעשיים להורות טובה. כי בשורה התחתונה סופר נני היא לא באמת קוסמת, ואנחנו לא באמת סתומים.

בקיצור, צברתי את כל העצות שקראתי ברשת והוספתי שלל דעות והגיגים כדי לייצר 15 טיפים להורות מיטבית.

ולפני שמתחילים – גילוי נאות: אני רק אמא, ממש כמוך. אז קחי את העצות שלי (ושל גוגל) בערבון מוגבל, ואם קשה לך מאד פני לעזרה מקצועית.

1- למה אמא עצבנית?

לפני שאת מפליקה ליצור הקרוב אלייך, נסי לקחת טיים אאוט – ממש כמו שעושים לילדים. צאי מהחדר, שטפי פנים, שימי ברקע איזה שיר מעודד. אם זה לא עוזר ואת כבר בעיצומו של התקף צווחות בלתי נשלט, זה לגמרי הרגע להתקשר למישהו נחמד שיגיע SOS וישתלט על הסיטואציה.

2 – למה הילד שלי כל כך (מילת גנאי)?

את יכולה לחיות עם זה שכולם מעצבנים ולא מבינים שום דבר. אבל מה עושים כשיש פתאום מחשבות סופר שליליות על הילד שלך, בבת עינך? המפתח הוא לתת לזה קצת זמן: פשוט לצאת מהסיטואציה ולחשוב עליה שוב כשאת לא עצבנית ומיואשת. סביר להניח שהילדה שלך לא באמת מקולקלת (או מרושעת, או עצלנית, או סתומה)… היכולות של הילדים שלנו מוגבלות – בגלל זה לא מרשים להם לנהוג ולהצביע. רוב המגרעות המייאשות שלהם פשוט יימסו וייעלמו עם הזמן.

3 – למה הילדים מתנהגים כל כך רע?

אם את מתחרפנת מזה שהילדים מתנהגים רע – המילים 'משמעת' ו'סדר יום' הן התשובה שלך. לגיטימי לשנוא את הגישה הזו, ובאמת יש הורים זורמים וקלילים שמסתדרים בלעדיה. אבל אם את סובלת קבלי אמת אחת פשוטה: כשיש שגרה וטקסים כולם יודעים איך להתנהג (וכשיוצאים מהשגרה – הילדים יתנהגו לא משהו, אז אל תתעלפי כשהם בוכים בחתונה של הדוד).

4 – למה אני רבה עם הילדים כל הזמן?

נשבעת לעצמך שלא תעשי את זה. משפטים עוקצניים, צרחות, עונשים… איך הגעת לפינה הזאת בכלל? טיפ מוצלח ברשת מציע להתייחס לילדים כמו שמנהלת בכירה מתייחסת לעובדים שלה. כי מה מנהלים (טובים) עושים? מדברים בתקיפות אבל באדיבות: "אני מבינה שאת לא מסכימה אתי, אבל אני לא אשנה את דעתי". מדברים באדיבות כשהם מנחיתים פקודות: "לך לאט יותר, בבקשה". מאצילים סמכויות: "האם את תספרי על זה לאבא או שאני אעשה את זה?". מסבירים (בקיצור) את ההיגיון שמאחורי ההחלטות. והכי חשוב: מנהלים הם סמכותיים ולא מדברים בסימני שאלה.

5 – למה אני מענישה אותם כל דקה?

את פשוט עושה את מה שכולנו עושים: משתמשת בעונשים ובאיומים ככלי להוצאת קיטור. כמו שהבת שלי טרחה לציין (בגיל שלוש!) "לא אכפת לי מהעונש, את בכל מקרה תשכחי אותו עוד מעט".

לאמריקאים יש שיטה נחמדה: הם מדברים במונחים של 'בחירה' ו'תוצאות'. "אם תבחר להתנהג כך, התוצאה תהיה (עונש), ואם תבחר להתנהג בצורה הנכונה אז (אין עונש)…". אולי זה נשמע לך כמו סתם פי-סי אבל ההתנהלות הזו תכריח אותך לחשוב ולתכנן לפני שאת מאיימת ותזכיר לך לדבר בצורה מכבדת ורגועה. זו גם הדרך שלך להעביר את האחריות ממך (הרודנית המענישה) אל הילד (הדמוקרט השקול והנבון). ואז, כמובן, הילד יעשה בחירות כושלות ואת תצטרכי לאכוף 'תוצאה' הולמת.

6 – למה העונשים לא עובדים?

אז, כמו שכבר אמרנו – לפעמים הם לא עובדים פשוט כי את שוכחת מהם, או כי לא התכוונת מלכתחילה לאכוף אותם. אז קודם כל תפסיקי עם זה. אחר כך, צריך לחשוב על העונשים עצמם: עונש עתידי זה רע ("אתה לא הולך לסרט בשבת!") – כי סביר שתתרככי עד שהמועד יגיע, או שהילד ישכח שבכלל הגיע לו עונש אי פעם. גם עונש ממושך זה רע ("אין מסכים החודש!") – כי את כנראה תישברי וזה בעצם עונש לעצמך.

ובמשפט אחד: תני עונש הגיוני ומיידי, ואז תדאגי לאכוף אותו.

7 – למה הילדה חולה כל הזמן?

נעים מאד, זה רופא הילדים שלך. כדאי לך לבחור רופא נחמד וזמין כי ילדים חולים המון. כאילו, ממש המון. כאילו – אל תניחי שזה פשוט יסתדר ועוד מעט זה ישתפר. כולם אוהבים לדבר על השנה הראשונה בגן אבל גם כשעוברים מסגרת (נגיד מגן קטן לבית ספר גדול) – הילדה פוגשת המון חיידקים חדשים, וגם הגוף של שאר בני הבית מצטרף לחגיגה עם חיידקים שהוא לא פגש מזמן. בקיצור, יום המחלה הבא יגיע בוודאות ובקרוב, היערכי בהתאם. לקראת אמצע יסודי המצב משתפר פלאים.

8 – למה רק אני לא מסתדרת?

אני רוצה לחלוק איתך תובנה, מליבי לליבך: אין אמהות מושלמות. או שהן משקרות לגמרי או שהן סתומות לגמרי… או שהן כל כך מדחיקות שהן יקבלו התמוטטות עצבים לפני גיל 35. פשוט אל תכניסי לחיים שלך אנשים שגורמים לך להרגיש רע. אני מבטיחה לך באחריות מוחלטת שזו לא את – זו היא שמזריקה לך רעל כדי להרגיש יותר טוב עם עצמה. תעשי לעצמך טובה ותחפשי את האמהות שלא עושות הצגות.

9 – למה אני שונאת להקריא להם ספרים?

תקשיבי, לא כל דבר חשוב וחיובי שאת אמורה לעשות באמת יחזיק מים בחיים הפרטיים שלך. אם 'זמן האיכות' שלך הוא עינוי אחד גדול – לא ייצא מזה משום דבר, חפשי פעילות חלופית. לפני שאת מתייאשת סופית אל תשכחי שיש בעולם ספרים קצרים עם מעט מילים. סוד טכני נוסף הוא שספרים בחרוזים רצים מהר.

10 – למה הבית שלי כל כך הפוך?

נכון, אני יודעת… הבלגן מחרפן אותך ומוציא אותך מאיפוס! אבל באיזשהו מקום צריך להבין שבית מצוחצח הוא כרטיס בכיוון אחד לילדים נוירוטים שמפחדים מפירורים. הרגילי את הילדים לשעת ניקוי עליזה בסוף היום (מוזיקה עוזרת, מגבונים הם חברייך הטובים ביותר). ועוד משהו – נכון שמארי קונדו קצת מופרעת, אבל היא צודקת בזה שהחפצים ממררים לנו את החיים. צריך לעשות פרויקט פעם בחצי שנה בערך ולזרוק (או למסור) שקים של צעצועים לא נחוצים. אם תדאגי לניקוי תקופתי תגלי שקל יותר להשתלט על הבלגן.

11 – למה הילדים אף פעם לא מקשיבים לי?

בהתחלה את מניחה שהילדים שלך יהיו מושלמים ומחונכים. אחר כך את מעריכה שאת פשוט צריכה להתאמץ קצת יותר כדי להגיע אליהם ולגרום להם להבין שהם טועים. ובסוף את מנסה להבין איך נולדה לך מפלצת. אז תני לי לגלות לך סוד: הילדה שלך לא תהיה מושלמת. אף פעם. את צריכה לבחור את הנקודות שלגביהן הריב ממש מיותר ופשוט לוותר מראש.

12 – למה אני סופגת כל דבר?

אנחנו אולי חיות במדינה שהגבולות שלה מטושטשים, אבל כשמדובר בבית הפרטי שלך מותר לך להיות יותר חכמה. אם תריבי על כל דבר – בטוח תפסידי (ראי סעיף קודם). אבל את חייבת לגבש רשימה קצרה של קווים אדומים שעליהם את פשוט לא מוותרת. למשל – בבית שלי אין מצב שאני עוברת לסדר היום על עלבונות, קללות וכמובן מכות.

13 – למה הילד שלי לא מחונן?

שתדעי, ואני אומרת את זה על סמך ידע אבסולוטי וניסיון אישי – הרבה הורים מכינים את הילדים למבחן ואפילו משקיעים הון במורים פרטיים. אל תשפטי אותם, אולי הילד שלהם סובל מאד בבית הספר הרגיל. אם הילד הפרטי שלך מבסוט שמחי בחלקך, כי מחוננות היא חריגות וילדים מחוננים הם אתגר. זכרי גם שיש ילדים מחוננים שפשוט לא מספיק בשלים לעבור את הבחינות, או לא באמת רוצים שיסמנו אותם כשונים.

ואם כבר נגענו בנושא של המצוינות – זה גם לא באמת חשוב אם הילד שלך ספורטאי גרוע ו/או לא מקובל. פשוט תשנני את המילים האלמותיות של ביל גייטס: "תהיו נחמדים לחנונים, כל הסיכויים שהם יהיו הבוסים שלכם כשתגדלו".

14 – למה האמהות האחרות כל כך טיפשות?

בספר 'אמא רעה' של איילת ולדמן היא מספרת איך כל האמהות בגן ריכלו על אמא אחת ממש גרועה שאף פעם לא נוכחת בשום דבר: "בשביל מה היא בכלל הביאה ילדים אם היא לא מתכוונת לגדל אותם?". חלפו להן כמה שנים, ופתאום היא הבינה שבגן של הילד הרביעי כולן האמהות מרכלות עליה, פשוט בגלל שכבר לא היה לה כוח וזמן להשקיע בפעילויות הגן.

בואי נגיד את זה אחרת: אם את מרגישה שזה ממש לא בסדר שהאמא האחרת (לא מניקה, עובדת יותר מדי, יותר מדי מטופחת, יותר מדי מרושלת …) – זה הרגע להסתכל בראי ולשאול על איזה מקום כואב זה מנגן לך. כל אמא עושה המון ויתורים ופשרות, וכדאי שנפתור את הבעיות של עצמנו לפני שאנחנו מתחילות לספר לאחרים איך לחיות.