זה פוסט שאני מתכוונת לפרסם כבר המון המון זמן!
להבדיל מפוסטים אחרים שנוסו במיוחד בשביל הבלוג הזה, מדובר על משהו ישן מאד שמלווה אותי כבר לפחות 15 שנה. מתישהו אמרתי… זה דווקא רעיון ששווה לכתוב עליו, ואפילו צילמתי כמה תמונות. אבל איכשהו תמיד דחיתי את הפוסט הזה בפני רעיונות מרגשים כגון מתכונים לבועות סבון.
בשלב מוקדם למדי בזוגיות שלנו קלטתי שאני עומדת להיות האחראית על המטבח. לא מטעמי שוביניזם, חלילה – מי שעוקבת אחרי הבלוג הזה יודעת שאני דווקא רודה בבעלי ביד רמה. פשוט, שנינו אוהבים לבשל אבל אני הרבה יותר מוכשרת בזה. מה לעשות, זו המציאות ובעלי מסתפק בצניעות בעמדת הסו-שף ובהיותו הטועם הראשי.
טוב… אז שף ביתי אותר ונבחר ברוב קולות (כלומר, בקולי שלי). עכשיו השאלה היא – איך שומרים את המתכונים שאנחנו עומדים להכניס לרפרטואר הביתי?
תקשיבו, מחברת זה עלוב. שלושה בישולים והופ… הכל כתמים. חוץ מזה, קשה להעיף ממנה מתכונים שנמאסים, ומה עושים כשהיא מתמלאת? ואם למישהי (למשל, אני!) יש כתב יד נוראי כל העסק הופך מהר מאד לבליל מייאש של בלגן וטינופת.
קלסר זו התקדמות בכיוון הנכון. לאמא שלי יש קלסר עם שקיות ניילון משרדיות פשוטות והיא שולפת מהן מתכונים לפי הצורך. השקיות מגנות על המתכון ואפשר לסדר עם חוצצים. תכל'ס, פתרון לא רע.
אבל ביום בהיר אחרת גיליתי אצל גיסתי קופסא חמודה במטבח. ומה בתוכה? כרטיסיות עם מתכונים! ומה עוד? הכרטיסיות מנויילנות!
די…! לא נכון.
15 שנה אחר כך אני אוחזת באוסף מכובד של כרטיסיות מנויילנות. אחת לכמה זמן אני לוקחת כמה מתכונים שהוכתרו כמוצלחים ומניילנת אותם ברעל. אפשר לזרוק מתכונים זנוחים. אפשר לנגב את הכרטיסיות עם סמרטוט. הכל נכנס בקופסא קטנה ומסודרת. אפשר להחליף את הקופסא בקופסא נקייה ויפה אחת לכמה זמן.
אפילו סידרתי אותן לפי נושאים!
ברור, זה דורש אישיות כפייתית במקצת.
אבל אני עומדת על דעתי שזו השיטה הכי טובה לתיוק מתכונים!
זה הכל.
