אוי, מרתה מרתה.
רק השבוע קראתי בעיתון ביקורת על ספר העוגיות של מרתה סטיוארט שם היא הוגדרה כ"מלכת סגנון־החיים־שלעולם־לא־יהיה־לכם". אין ספק, כאשר אנחנו מיישמים את הרעיונות שלה זה יוצא פחות יפה, פחות מסוגנן. ובכלל… הבגדים בארון של הילדים מבולגנים, המצעים אינם מעומלנים (למעשה, אפילו לכבס אותם זה בגדר אירוע) ובארון הכלים יש לנו שלל צלחות איקאה סדוקות במקום כלי פורצלן מעוטרים.
אבל אני שואלת… אז מה? גם כותבת ביקורת העוגיות התחילה בהתנגדות וסיימה באובססיית עוגיות מפוארת ללא כל הצדקה ותכלית. מרתה תמיד מנצחת, תמיד! אפשר פשוט לזרום עם זה, אין טעם להילחם.
את ספר העוגיות (עדיין) אין לי- לצערי- אבל יש לי את ספר הקאפקייקס. למעשה כבר עשיתי פעם קאפקייקס מפלצות שגרמו לנהג משאית זבל (!) לעצור לידי ולשאול בלבביות אם אני נורמאלית. עד היום אני מצטערת על כך שלא חשבתי מספיק מהר כדי להציע לו אחת.
בין שאר עיטורים הזויים נתקלתי שם בפרחי אמנון ותמר מסוכרים. לא הייתי אמורה לזכור בכלל רעיון מוטרף שכזה, אבל כשהסתכלתי השבוע על עציץ הפרחים שהולכים ודועכים (כי כבר קיץ, בינינו) פתאום חשבתי: כן!
אני עומדת להכין פרחים מסוכרים.
צריך: חלבון ביצה, מכחול או מברשת, אבקת סוכר, פרחים אכילים.
נתחיל במילת אזהרה:
לא כל פרח יפה וריחני הינו אכיל. אפשר לשלב פרחים בבישול רק כאשר אנו בטוחים לחלוטין שהם אכילים ולא רעילים.
אל תאכלו פרחים שנאספו בצדי הדרכים. יש להניח שפרחים אלה רוססו.
היזהרו עם ילדים ובמיוחד כאלו שיש להם אסתמה או אלרגיות.
בדקו איזה חלק מהפרח אכיל. אצל חלקם ניתן לאכול רק את עלי הכותרת בעוד שאצל אחרים ניתן לאכול את הפרח כולו.
את העצות הטובות הללו לקחתי מהאתר עולם הגן, שבו תמצאו גם הסבר עם תמונות על פרחי מאכל.
אמנון ותמר הם בטוח אכילים, ומכיוון שהם בילו חודשים ארוכים בעציצים שלי הם לגמרי אורגניים. אז הכל סבבה, וגזרתי אותם באהבה.
מאחר שהם לא מרוססים חיו עליהם אי אילו כנימות עליזות. השריתי אותם במים קרים וניקיתי אותם אחד-אחד בעדינות ובדקדקנות.
עכשיו ייבשתי אותם על מגבת נייר והתפעלתי מיופיים הרב.
יפה, ערבבו חלבון ביצה עם כפית מים.
מחזיקים כל פרח בנפרד (אפשר עם פינצטה) וצובעים בעדינות את פני הפרח עם החלבון.
מניחים על נייר אפייה.
מפזרים אבקת סוכר.
משאירים לייבוש לאורך לילה או יותר עד שהפרחים מתייבשים ומתקשים.
שומרים את הפרחים בקופסא אטומה, בין שכבות נייר אפייה. ניתן לשמור בטמפרטורת החדר לאורך שבועות מספר.
העבודה איטית ודקדקנית ואינה מתאימה לילדים. מצד שני, כל התהליך עניין מאד את הקטנה שלי שבאה לבדוק כל פעם מה קורה ונהנתה לטעום פרח.
