יש לנו יותר מדי חתולים.
בעלי אומר: "חיה יוצאת – חיה נכנסת".
ואנחנו אומרים:
אבל, תקשיב.
אם הבן הגדול התגייס לצבא וכבר לא מגיע לבית כל הזמן, ואם הבן האמצעי התחיל בית ספר נורא תובעני והוא כל הזמן לא בבית… אז זה כמו חיה יוצאת! מגיע לנו חתול חדש.
כך קרה שאנחנו אוספים את הילדה מבית הספר ומראים לה תמונה של חתלתולה ביד2.
אמא, למה את מראה לי את זה? סתם לבאס?
לא, בובה קטנה. פשוט התחשק לי לתת לך מתנה ממש ממש שווה.
אז נלה אצלנו כבר כמה חודשים טובים ולמדנו הרבה על אישיותה הנסיכותית.
למשל:
נלה מוכנה לשבת עליכם – בנקודה הכי גבוהה, עם מינימום מגע, ואך ורק אם היא בחרה לבוא ולשבת שם.
לנלה אין יכולת התנגדות – אם תתפסו אותה היא לא מסוגלת להיאבק או להתרגז, היא רק מסתכלת עליכם בתוגה. אין סיכוי שהיא שורדת ברחוב אפילו לדקה.
נלה הבינה (הראשונה מבין כל החתולים שעברו כאן) שאם היא נעמדת על הרגליים האחוריות ונושאת אלי עיניים מפצירות – אין לי שום ברירה אלא לפתוח קופסא של אוכל רטוב ולתת לה. כל בני הבית צועקים עלי שזה חינוך גרוע, אבל אני עונה בתקיפות שגם הם בעצמם רק רוצים לאכול כל הזמן.
נלה היא חתולה גזעית, וזה רע מאד! צריך לאמץ חתולי רחוב… אבל להגנתנו אומר שהיא הייתה ממש חולה כשאימצנו אותה (וגם: כבר עיקרנו אותה וקטענו את שרשרת המוטציות).
נלה היא לוחמת: היא נוהגת לתפוס דברים לא סבירים בפה (גלילי נייר טואלט, כדורונים, תפוחי אדמה) ולשאת אותם רחוק כדי להרוג אותם בחשאיות. מדי פעם אנחנו מגלים בהפתעה שנקלענו לקו האש ואנחנו תחת מתקפה קטלנית. מכיוון שהיא שוקלת 2 קילו ביום טוב – אפשר לעמוד בפרץ.
נלה היא החתולה הכי זריזה שראינו בחיים (ההוכחה לפניכם).
נלה עונה גם לשמות: פונפון, כדור צמר, כדור שלג.
זה מה שיש לי לספר לכם על נלה בינתיים, אבל תהיו בקשר ואני אעדכן.
